פרק ט'
22/04/21
וואו, פאפה! נראה שיש לך שני פנסים בעיניים!” קבלה שולינקה את פני אביה כאשר חזר מיום העבודה.
“ממך אי אפשר להסתיר כלום,” חייך קלאוד. “מספיק לך להסתכל עלי כדי לדעת בדיוק איזה יום עבר עלי. את צודקת, היום חוויתי אירועים מהנים.
“שני ילדים היו מאושפזים באותו חדר, האחד נולד עם שש אצבעות ביד ימין והיה צורך לכרות את האצבע הנוספת, ואילו השני נולד עם שסע בשפה ועבר סדרה של ניתוחים כדי להשוות לפרצופר עד כמה שאפשר מראה רגיל.
“שניהם היו ילדים למשפחות חד הוריות, לאחד רק אם ולשני רק אב. במשך שעות ארוכות ישב האב עם בנו וטפל בו ברכות לא פחות מאמא טובה. גם הבן השני זכה ליחס טוב מאד מאמו אשר כמעט ולא עזבה את מיטתו. היות והאב והאם היו מרבים להיות בבית החולים והיות והמיטות היו סמוכות, והיות והילדים היו בני אותו גיל בערך, הרי לא פעם הם היו יושבים ארבעתם ביחד ומשוחחים. כאשר הייתי מגיע לבקר את החולים הייתי רואה אותם ביחד, ולפעמים אף מצטרף אליהם לכמה דקות.
“לא תאמיני,” שולינקה הוא חייך בסיפוק. “היום, ישבנו סביב השולחן, ואני אומר הערה, שלא חשבתי שתזכה לא תגובה כל כך רצינית. שאלתי את האב האם הוא לא חושב שכדאי לו להתחתן עם הגברת ובכך יהיה להם קן משפחתי.” נראה שהשניים כבר חשבו על העניין קודם לכן, והיו רק צריכים מישהו שיעלה את הנושא, ועוד באותו היום הם התארסו, ולאושר של ילדיהם החולים לא היה גבול, ואני הרגשתי שם ממש מחותן
שולינקה התעניינה מאד בסיפור יוצא הדופן בקשה פרטים נוספים על הדמויות המככבות בו, ואז נודע לה שהאם הייתה יהודיה מרוקאית ואילו האב איטלקי נוצרי. שולינקה הזדעזעה, שידוכי תערובת של יהודי עם גוי! ואבא שלה היה השדכן של הדבר הנוראי הזה! איזה טרגדיה! כמה עצוב.
קלאוד מיד הבחין בהבעת הסלידה של פניה של שולינקה.
“את לא חושבת שזה נפלא שאפשר לשמח את שני האנשים האומללים הללו?” הוא שאל אותה. ומיד הבזיק לה בראש ההנחיות של חנה, אסור לה להראות לו את סלידתה מכל מעשה שאינו עלה בקנה מידה אחד עם היהדות. אסור לה להביע את דעתה. אז מה היא אמורה לעשות? להראות אושר ושמחה על הדבר הנורא הזה, שהוא כלל לא יוצא דופן בפריז? אביה מאושר והיא מרגישה שברון לב, והיא צריכה להסתיר זאת.
בלית ברירה שולינקה נמלטה לאמבטיה, ואמרה לאביה שיש לה בחילה. היא שהתה שם כמה דקות, עד שהרגישה שהיא נרגעת ואחר כך יצאה אל אביה, הוא דאג לבריאותה וחשש שאולי יש לה וירוס או אכלה אוכל לא טרי.
“כנראה אכלתי יותר מדי, זה הכל,” אמרה שולינקה, ומייד העבירה נושא. בתחילה השיחה לא כך כך זרמה, אך היו לקלאוד מספיק אנקדוטות מבית החולים כך שכל היה להעלות את השיחה על פסים שיהיו נוחים לכולם.
“יש לי גם בשורה טובה לספר לך!” אמר קלאוד עם עיניים נוצצות. “ שיבצו אותי לעבוד בשבת תורנות כפולה, אני אעבוד מיום שבת בבוקר ועד ליום ראשון בבוקר, וכנגד זה יהיה לי חופש גם ביום ראשון וגם ביום שני. כל שעת עבודה בסוף השבוע שווה לשעתיים, כך שאוכל לבלות אתך בנעימים במשך יומיים. אולי נסע לטייל קטן, מקום שאת לא מכירה כאן בפריז, אני רוצה להראות לך כל פינה ומקום,” אמר קלאוד בפנים נוצצים.
שולינקה, למרות ששמחה שתוכל לבלות עם אביה את ימי החופשה, הרגישה אבן כבדה על הלב, אביה יסע בבוקר יום השבת לבית החולים. לא מדובר בעניין של פיקוח נפש, ואפילו לא מדובר בחובתו כרופא להגיע לבית החולים, אלא הוא קבע במכוון את התורנות ליום זה בשעות אלו כדי שיוכלו לצאת יחדיו ולבלות בימים האחרים, הוא מוכן לחלל יותר שעות בשבת כדי שיהיו לו אחר כך כפול שעות חופשה, כיצד תוכל להנות בחברתו באותם ימי חופשה כאשר תדע שהוא שילם עליהם עם חילול שבת? היא לא יכולה לאכזב אותו, היא חייבת להראות לו שהיא שמחה, אבל אולי השמחה הזו שלה תעודד אותו לשוב ולקחת את התורנויות בימי שבת, ואזי היא בעצם זו שתגרום לו לחלל את השבת!
שולינקה הרגישה שהנושא גדול עליה, היא לא יודעת איך להכריע, היא לא יודעת מה לעשות. לאחר הלימודים, שעה שידעה שאביה עוד לא חזר אביה , היא הלכה לבקר את הוכמן, עם חנה היא תדון בעניין
“אני לא יודעת מה לעשות, לא יודעת איך להגיב,” היא תנתה את צרותיה. “החיים כל כך מורכבים.”
“אני גאה בך שהתאפקת ולא אמרת מילה,” חבקה חנה את שולינקה. “את מראה ממש בגרות ויכולת הבנה של מצב העניינים. אני יודעת כמה היה לך קשה שלא להביע את דעתך, ובכל אופן הצלחת בזה, את צריכה מאד להיות גאה בעצמך, כל כך בגרת בחודשים האחרונים.
“אני מסכימה אתך שאביך עדיין אינו בשל לעשות שינויים מרחיקי לכת בחיים שלו, עדיין הוא נרגש מהיכולת שלו לבלות אתך, ונראה שכל לבו תפוס בכך. אילו תשדרי לו שדרך החיים שלו עכשיו אינה טובה וראויה רק תרחיקי אותו. תני לו את הזמן שלו, גם אם את לא רואה כל שינוי, אין זה אומר שאין שינוי שמתרחש. כאשר אנחנו שותלים בגינה גרעינים, אני לא רואים את השינויים שנעשים באותם גרעינים עד של הנצו פרחים, אבל השינויים נעשים. כך נפש האדם, גם כאשר נעשים תהליכים מאד משמעותיים בתוך נפשו של האדם לוקח זמן עד שהם פורחים ורואים אותם בחוץ.
“אבא שלך הוא אציל נפש ורוחו עדינה ביותר, בוודאי נפשו מתבשמת מריח היהדות שאת מביאה, אך תני לו ללמוד בקצב שלו. אם תנסי לפתח בכוח פרח לפני שהוא בשל לכך הוא יקמול, הכל חייב להעשות בקצב הנכון, ואז תראי את הפריחה הנפלאה
“יש לי בן דוד, אמן ידוע. הוא היה רחוק מתורה ומצוות. לימים הוא הכיר גיורת והם התחתנו. אותו גיורת היא אש להבה, היהדות בוערת בעצמותיה והיא החזירה את בן דודי בתשובה. אלא מה, היא לא נתנה לתהליך להבשיל בתוכו, היא פשוט העמידה אותו בפני עובדה, הבית יהיה שומר תורה ומצוות, שניהם חייבים להקפיד על קלה כחמורה, הוא לא יכול לעסוק במקצוע שלו בכל מקום שיכול להיות שיש שם סרך לא ראוי.
“אשתו, היא כלל לא בקשה הדרכה, היא לא שאלה דעת תורה, היא הייתה בטוחה שאותה התלהבות שסחפה אותה ליהדות, בוודאי תסחוף גם אותו לשמור את התורה.
בן דודי אכן הלך אחריה, ונראה היה שהוא מאושר בתור אדם חרדי לכל דבר ועניין, הוא אפילו למד חצי יום בכולל. נולדו להם ילדים חמודים והם שולחים אותם ללמוד במוסדות לימוד מצוינים.
“אבל בן דודי לא היה שלם עם התהליך, למרות שבידיעה בשכל הוא האמין, ורצה לחזור בתשובה, הרי ההליך שעבר היה מזורז, ודברים לא הצליחו להבשיל בתוכו. לפני שנתיים הוא נכנס למשבר קשה מאד, ורק אז הוא הלך לייעוץ. עד היום הוא נמצא בטיפול אצל אדם ירא שמים, אשר עוזר לו לעבד את כל ההליכים שהוא עובר, זה לא פשוט בכלל, וחבל שמלכתחילה הדברים לא נעשו נכון.
אני מבינה את אשתו שרצתה לבנות בית שומר מצוות, אבל היא לא הבינה שההליך שהבשיל אצלה במשך שנים ארוכות אי אפשר להלביש אותו על מישהו אחר בתוך חודשים קצרים. האמונה ודרך השם צריכים לנבוע מתוך הנפש.
“לכן אני גאה בך שולינקה, שאת משכילה לא לעשות את הטעות עם אביך. טוב מאד שבאת לדבר אתי, תמיד תבואי לכאן לפרוק את לבך, אך כלפי אביך בכל מה שקשור לנושאי דת תזכרי תמיד שיש לו מעיין נובע בנפשו, ובעזרת השם הוא יגלה את האור.”
“לפעמים אני חוששת שאם הוא ישאל אותי שאלה ולא אדע מה לענות לו. ואולי מה שאומר לא יהיה הדבר הנכון לומר? בינתיים הבעיה בכלל לא אקטואלית כי הוא בכלל לא מתעניין ביהדות, אבל דווקא בגלל מה שאת אומרת שיתכן ויום אחד יתעורר בעצמו לברר ולדעת, אני כל כך חוששת שאני עלולה לקלקל עם התשובה שלי.”
“את לא צריכה לפחוד, זכרי תמיד שהשם אתך על כל צעד ושעל, והוא זה שיביא את המצב לפתחך, אז בטחי בו.
“אם הוא שואל אותך ומתעניין בהחלט כדאי שתעני לו ברמה שלו, תשובה מקיפה ונכונה, אבל אל תקפצי על השאלה כדי ללמד אותו את כל התורה כולה. כאשר את מנסה להסביר נקודה מסוימת, אל תתני הרצאה ארוכה. מונולוגים ארוכים משעמיים. אם אין לך תשובה אל תהססי לומר אני לא יודעת, אתייעץ ואשאל. אל תשלפי לו תשובות מהשרוול ושאינן מבוססות, זה בסדר לא לדעת את התשובה, זה לא בסדר למכור לוקשים.
“אם את חוששת שאולי אביך עדיין אינו בשל לתשובה שאת רוצה לתת, התחמקי ממתן תשובה.
הזהרי מאד לכבד כל שאלה שלו, לעולם אל תתני לו הרגשה שהשאלה היא מטופשת או לא ברמה.
“אני אשמח ללבן אתך את הדברים כדי שיהיו לך תשובות מוכנות.”
“זה באמת יעזור לי מאד מאד,” התלהבה שולינקה.
והיא החלה ללבן עם חנה סוגיות שעולות הרבה פעמים על ידי אנשים שמתקרבים ליהדות. היא עשתה לה נוהג שבימים שאביה חוזר מאוחר יותר, היא מבקרת אצלה. חנה לא חקרה אותה על הקורה אתה עם חברותיה, היא ידעה על הנתק בינהם, אבל חקתה ששולינקה תעלה את הנושא, מעבר למה ששולינקה שאלה אותה, היא לא ענתה.
חלפו מספר שבועות, והנה שבת אחת, לתדהמת שולינקה, בשולחן שבת אביה העלה נושא יהודי לדיון בסעודה. הוא בקש לדעת מה ההבדל בין מצוות עשה למצוות לא תעשה.
גם בימים אחרים העלה אביה מיוזמתו נושאים ביהדות, אט לאט שולינקה שמה לב שהרוח של “האנטי” שהיתה בו בתחילה נגד היהדות עזבה אותו, הוא היה פתוח יותר לשמוע, אפילו הראה ידע מסוים ביהדות. ושולינקה הייתה מאד מופתעת מנין לו הנושאים הללו, האם הוא קורא עליהם באיזה שהוא מקום? הנושא היה רגיש מדי והיא לא רצתה לחקור אותו עליו, העיקר היא נהנתה לראות שהוא זורם ביחד אתה, והם כבר לא מתנגשים בנושא הזה.
מספר שבועות לאחר מכן, כאשר קלאוד ושולינקה ישבו לשולחן שבת, לפתע שאל אותה קלאוד: “את אומרת שכל בן אדם יכול לבחור בבחירה חופשית כיצד הוא יתנהל, מה הוא יעשה ובאיזה דרך יבחר. מצד שני את אומרת שהאלוקים יודע כל דבר מראש, אין דבר שנסתר ממנו, אז כיצד את מיישבת את שני הנושאים הללו ביחד, גם את הרשות הנתונה לכל אדם לבחור, וגם את היכולת של האלוקים לדעת מה תהיה הבחירה שלו, כי אם האלוקים יודע מה תהיה הבחירה, אז היכן כאן הבחירה החופשית?
שולינקה הופתעה מאד מהשאלה, ניכר שזו שאלה אשר ניכרה בראשו של אביה, אשר הוא ניסה להבין את הלוגיקה שלה, הוא גם נראה מעוניין לדעת את התשובה, מנין לפתע הוא העלה שאלת הגות שכזו, מאיפה עולים בו רעיונות כאלו על יהודית.
“יש תשובה לשאלה הזו,” אמרה שולינקה, “אבל אני לא יודעת להסביר אותה, כדאי שתשאל את הרב קאהן, הוא יוכל לתת לך הסבר מעמיק, או שאני אשאל את הרבנית בבית הספר, ואוכל לתת לך את התשובה.”
“אין צורך,” אמר קלאוד להפתעתה הרבה, “אני כבר אמצא את התשובה,” ושולינקה לא ידעה בדיוק למה כוונו דבריו, היכן ימצא את התשובה? מהן המקורות שמהן הוא יכול לשאוב את התשובות, ומי אומר שהמקורות הללו הן מקורות אמת. אבל היא לא הרחיבה את הענין, והחליטה בעצמה ללמוד את השתובה שאם היא תעלה שוב יהיה לה מה לענות לאביה.
שולינקה הייתה בטוחה שבגלל שהיא פעלה על פי ההנחיות של הרבנית קאהן ובעיקר על פי עצותיה של חנה הוכמן אביה החל להתענין ביהדות, לא היה לה ספק שסביבת השהות שלהם, היא זו שגורמת לו כדי להתעניין ביהדות. היא כל כך שמחה שהצליחה להרגיל את עצמה לא להיות ספונטנטית ולפעול על פי ההנחיות שקבלה. הדבר הסב לה הרבה סיפוק, סוף סוף היא למדה להתמודד עם העניין, סוף סוף היא פועלת בצורה נכונה, זה כל כך ריגש אותה מי יודע? אולי סוף סוף היא תצליח לקרב את אבא שלה ליהדות?
