פרק ח'
08/04/21
שבת בבוקר, היום קלאוד ילך רק למשמרת של אחר הצהריים לבית חולים. שולינקה במיטה ואז היא שומעת אותה והיא מתכווצת בכל גופה, היא לא יכולה לסבול את זה. זה קשה מנשוא. היא שומעת את מכונת הגילוח, אביה עומד עכשיו ומחלל את השבת. הוא חושב שהיא ישנה אז הוא לא טרח לסגור את הדלת, הוא משתדל שלא לחלל שבת בנוכחותה, כדי לא להכאיב לה. היא מנסה כל הזמן להדחיק את הידיעה הזו, לא לחשוב על זה!
חולפות כמה דקות, הזמזום מפסיק, הוא כבה את המכונה. היא רואה שהוא מכבה את האור. הוא מציץ לחדר, הפנים שלה מכוסות בשמיכה, העיניים עצומות.
היא לא מסוגלת לדבר עם אביה עכשיו, הכאב בחזה הוא כמעט בלתי נסבל, היא לא יכולה לעמוד בזה, היא לא מסוגלת.
כמה היא אוהבת את אביה, את חייה היא הייתה מוכנה למסור עבורו, ורק לחשוב שהוא מאבד את עולם הנצח שלו זו הייתה מחשבה כל כך נוראה ומפחידה עבורה.
היא ואביה כל כך קרובים בינהם, הקשר היה חם וזורם, הם דברו בפתיחות רבה על הקורה אותם במשך היום, על המחשבות שלהם, על הרגשות, את הכל היא הייתה מוכנה לשים על השולחן ולערוך אתו שיחות עליהם.
אבל הנושא שהוא לבת חייה, הנושא החשוב מכל, הרבונו של עולם שנמצא היה הווה ויהיה, שהוא מדריך את חייה בזה ובבא, על כך היא לא יכולה לדבר אתו, היא לא יכולה אפילו לרמוז, לא לנהל שיחה. היא צריכה כאילו להיות חרשת אילמת ועוורת, לא רואה לא שומעת אבל את הלב אי אפשר לשקר, הוא בער בעצמותיה.
בתחילת הקשר היא הייתה נותנת לו נאומים חוצבי להבות אש, לא היה לה ספק שהאמת היא כל כך ברורה, בסך הכל צריכים להנגיש לו אותה וזהו! רק צריכים להראות לו, ומייד הוא ישתכנע. איך אפשר לא להשתכנע מאמת שזועקת מכל פינה ופינה. כל הבעיה היא שלא ספרו לו עד עתה, ובוודאי שזהו פגם שאפשר לתקן, היא לתמסור לו את שיעורי היהדות הנפלאים שהיא שמעה, הכל כך משכנעים, וזהו, הכל יבא על מקומו בשלום.
אך ככל שהיא הרבתה לדבר כך היא חשה שהיחס שלו ליהדות רק הופך להיות מתנכר יותר. אם בתחילה הוא היה אדיש, לאט לאט היא ראתה שדיברויה מעוררים בו רגשות של אנטי, הוא היה עונה לה בשאלות, שאי אפילו לא ידעה איך לענות עליהם, הם היו נשמעים לה כל כך מופרכים, שבכלל לא צורכים תשובה.
אם יגידו לו שהמצלמה נוצרה בעצמה, הוא יאמין? אז למה הוא מאמין שהעין שפי מיליון מושכללת יותר נוצרה בעצמה? אם יגידו לו שמכונית יוצרה במקרה, הוא יאמין? אז למה הוא מאמין שהרגליים והמוח על כל מורכבותם נוצרו בעצמם?
אביה הרי חכם, ויש לו לוגיקה מושלמת, אז איך זה שהוא יכול להאמין בשטויות שהוא אומר לו, ואיך זה שהאמת לא מתקבלת אצלו ברגע שהוא שומע אותה? הרי אם יש חושך בחדר, ופותחים החלון וקרני השמש חודרות, כל מי שלא עוור מסתנוור מהאור, והיא הרי פותחת את הווילון, את התריס ליהדות, ומדוע הוא עוור לכל זאת. איך זה יכול להיות? הוא כאילו אדם אחר מזה שהיא מכירה תמיד. דמות כל כך שונה מאשר בכל ההקשרים האחרים שיש לה איתו, וזה פשוט הורג אותה, זה מתסכל אותה ברמות שאין לה את הכלים להתמודד עם זה, היא פשוט לא מצליחה להכיל אותו ואת דעותיו.
נכון, היא למדה לנצור את לשונה, אבל הכר שלה, הכר היקר שירשה מאמא שלה והיא פיזית כל כך נצרכת אותו, הוא עד לדמעות שהרטיבו אותו מגודל הצער שלה על אביה, על כך שאין הוא מקבל על עצמו עול תורה ומצוות, שאין לו אמונה בבורא עולם ושהנושא כלל אינו מעניין אותו.
הרבנית קאהן – אותה רבנית נכבדה שבעצם הייתה מקור הסמכות התורנית שלה כאן בצרפת, ואף ניהלה את בית הספר שהיא למדה בו, ובעלה החשוב היה ראש לקהילת בני התורה ובתחילה הם היו מגיעים אליה בכל שבת, היא חזרה ואמרה לה שלא לנגוע בנושא זה, לא לנסות להחזיר את אביה בתשובה, לא להבהיר לו השקפות יהדות. אבל קשה היה לה לקבל את מה שהרבנית אומרת, היא חשבה לעצמה, שאביה עבור הרבנית הוא רק עוד אחד מני רבים בקהילה בפריז שעדיין לא מכיר באור, אביה לא ממלא את כל החיים של הרבנית, אביה הוא לא מקור כל ההרגשים שלה, הוא אדם זר, אבל בשבילה זה שבר גדול ועצום מאד.אך דווקא ההסברים של חנה הוכמן – שהיא הייתה גיסתה של חנה כגן, אצלם התגוררה שולינקה עם הגיעה לפריז לפלני ששוחרר אביה מבית הסוהר, ושם פגשה גם את חנה הוכמן והתיידדה אתה מאד והרגישה כחברה שלה והן היו והייתה לא פעם משוחחת גם שיחות נפש - דווקא תגובתה של חנה היא זו ששיכנעה אותה להפסיק לדבר בנושא זה עם אביה. חנה הבהירה לה שאם היא לא רוצה לשרוף את כל הגשרים של אביה עם תורת ישראל עדיף שהיא לא תיגע בנושא.
“אבא שלך הוא אדם יקר,” אמרה לה חנה באחת השיחות שלהן. “הוא אדם עם מידות נאצלות יוצאות דופן, אך אי אפשר לקחת אדם בוגר ולתכנת לו את המחשבות, את צורת החיים שלו, אלו דברים שצריכים להגיע מהאדם עצמו.”
“אבל איך הוא יגיע אליהם אם לא אשוחח אתו?” שאלה שולינקה בתסכול. “סביבת העבודה שלו היא גויית, או עם יהודים שאין להם כל קשר ליהדות. מלבדי הוא כמעט ולא פוגש אף יהודי מאמין, אז איך הוא יגיע לאמונה?” פכרה שולינקה את ידיה בייאוש.
“נפש האדם שואפת להגיע אל האמת,” הסבירה לה חנה. “כשם שאברהם אבינו הכיר את בוראו דרך הסתכלות על העולם, כשם שדוד המלך אמר מבשרי אחזה נפלאותיך, כך כל אדם ואדם מסוגל להגיע לאמונה בכוחות עצמו. הידע הוא דבר שהוא מקבל מאחר, אבל הרצון, השאיפה צריכה להיות שלו בעצמו. כל העולם כולו קורא ‘אני השם’ מכל עלה נידף, מכל חלק הקטן ביותר שבבריאה אפשר לראות שיש בורא. צריכים רק לרצות לראות, והבריאה מכריזה יש בורא לעולם. ברגע שיש את הרצון להגיע לחקר האמת, אז רואים את האמת שזועקת מכל פינה ופינה.”
“אז למה אבא שלי לא רוצה לראות את האמת? הוא אדם כל כך טוב, ותמיד מחפש את האמת, אז איך יתכן שהוא עדיין לא מצא את הרבונו של עולם?” שאלה שולינקה בחוסר אונים מוחלט.
“חשבי על החיים הקשים שעבר אבא שלך. בתחילה הוא חי תחת צילו של אבא אלים וקשוח. אחר כך היתה לו מלחמת קיום נוראית בין כותלי בין הכלא. גם עכשיו כאשר נראה שהוא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הרי הוא בהתמודדות תמידית, על מקום העבודה שלו, על המעמד שלו, על התאקלמות לחיים עם בת שהוא לא הכיר עד עתה, וביננו הבת שלו היא לא תמיד כל כך קלה לעיכול,” קרצה לה חנה.
“כל הטרדות הללו לא נותנים לו מספיק מרחב כדי לבחון את חייו הרוחניים, כדי להטות אוזן להמיית נפשו לשתות מבורות מים חיים. את חייבת לאפשר לו את המקצב שלו, את הזמן שלו, את יכולות ההתבוננות הפנימית שלו.” אמרה חנה.
“רק כאשר הוא יפנה אליך בבקשה לשמוע הסברים, רק אז את צריכה לספק אותם, אבל כל מאמץ מצידך לנסות ‘להאכיל’ אותו יהדות מבלי שהצורך יהיה שלו, נדון לכשלון ועוד גרוע מכך, יכול לקלקל את השעון הפנימי האמיתי שלו, של התשוקה הרוחנית הטבועה בו עם בריאתו.
“את צריכה לדעת שאת עושה הרבה מאד, מעבר למה שאת מתארת לעצמך. עצם העובדה שהוא רואה אותך, רואה דמות חיה של בחורה יראת שמים שכמותך, מהווה מנוע רב עוצמה כדי לקדם את צעדיו לרוחניות.
“חשבי על כל ההתנהלות שלך, על שמירת המצוות, על האמונה היוקדת בך, על הצניעות, על המידות הטובות כל אלו מקרינים אליו, ומראים לו בצורה מוחשית כיצד נראה מי ששומר תורה ומצוות, ודי בכך כדי להפעיל את המנגנון הטבעי שלו. אבל אם העמסה של שיחות בטרם הוא בשל לכך, את תקלקלי לו את המנגנון הטבעי שלו, הוא פשוט לא יראה את הדברים הללו.”
“אני רחוקה משלמות,” אמרה שולינקה בהרגשת שפלות.
“את אנושית, אנחנו לא מושלמים, לכולנו יש ירידות ונפילות, אף אחד לא מצפה ממך להיות מושלמת, להפך, דווקא הטבעיות הזו יכולה להוות דוגמא, את לא מלאך, יש לך את הנסיונות שלך, יש לך את הקשיים המיוחדים לך, ואת משתדלת להתמודד אתם עם כלים של אמונה, והתמונה הטבעית האמיתית הזו רק מייקרת את היהדות.
“היום בעולם נושבת רוח אצל צעירים כקבוצה מלאת אידיאלים ורצון לשנות את העולם. קולה של הנשמה עדיין לא דעך כתוצאה מעול החיים וההרגל, והנסיונות העצומים של כוחות האופל להשתיק את כל האמונה לא צלחו, ואנשים מחפשים משמעות לחיים. גם אבא שלך יגיע לשלב הזה, ההתפתחות הרוחנית הטבעית שלו נגדעה על ידי העלילה השפלה שהרסה לו את החיים, ולכן במובן מסוים יש לו ‘פיגור’ בשנים והוא צריך להשלים את החסר בכל כך הרבה חזיתות, אך יש לו נשמה גדולה מאד, והנשמה שלו תביא אותו לחפש את האמת.
“עולמם של מי שאינו שומר תורה ומצוות שונה מאד מהעולם אותו אנו מכירים בכל מובן שהוא. סולם הערכים, סדרי העדיפויות, הסביבה האינטלקטואלית והתרבותית הם אחרים לחלוטין. הדוגמא שאת נותנת חושפת את אביך ליהדות האמיתית ולערכיה, את במה שאת, מאפשרת חשיפה משמעותית אשר יש בה כדי לשנות דעות קדומות אודות היהדות.”
“כל מה שאת אומרת ממש מפחיד אותי,” הודתה שולינקה. “הרבה יותר קל לי ללמד את אבי את שיעורי היהדות שלמדנו, להעביר לו את הידע שלי. אבל ברגע שאת אומרת שבעצם הלימוד הוא דרך השתקפות של ההתנהלות שלי, דרך הדוגמא האישית שלי, וכפי שאמרת אני לא תמיד קלה לעיכול בהתנהלות שלי, אני מרגישה עול עצום שמונח על כתפי, שאני לא יכולה להיות טבעית, אני לא יכולה להתנהג עם אבי בחופשיות מלאה מבלי לחשוב כל הזמן על מה שאני אומרת, ואיך שאני אומרת, כי על פי מה שאת אומרת, אם אני לא מהווה דוגמא אישית נכונה אני יכולה לקלקל את כל תפיסת עולמו. אני מרגישה שגם את הספונטיות שלי אני מאבדת, שהרי לפי דבבריך מכל התגובות שלי על כל דבר בעולם הוא רואה דוגמא כיצד מי שחי באמונה צריך לנהוג, ואני לא יכולה לשמש מודל לחיים שכאלו, ואת יודעת זאת היטב! לפחות אם הייתה כאן אמא שלי, אוי כמה שהיא הייתה יכולה להיות דוגמא מוחשית וחיה לאבא שליץ אבל היא איננה, אנחנו שומעים ביחד את הקלטות שהשאירה לי, אבל קלטות זה לא חיים משותפים עם אדם כל כך מושלם.
“שולינקה,” אמרה לה חנה “עם כל הכבוד לאמא שלך, ויש לי המון כבוד אליה, את עושה לה אידיאליזציה של מושלמות, את יודעת שלכל אדם יש את נקודות התורפה שלו, הצד של אמך הנגלה אליך הוא המושלם, ואין לי ספק שהיו לה את הנסיונות שלה!”
“לא יכולה לענות לך על כך, ולא חושבת שיש טעם לתהות על המושלמות של אמי, היא קרובה לרבונו של עולם עכשיו. הבעיה היא עם אבא שלי, אני כל כך אוהבת את אבא שלי, ואני כל כך דואגת לו! הרי כל המטרה שלנו בחיים זה לקיים את התורה, ואבא שלי הנהדר לא עושה את זה. אני לא יכולה לישון בלילה מרב דאגה וצער. אני מרגישה כל כך קטנה ולא ראויה להיות זו שצריכה להוות עבורו דוגמא. וואו! זה כל כך מתסכל! כל ילד לומד מההורים שלו, הם אלו שמחנכים אותו, הוא לא מרגיש שום חובה כלפיהם בכל הנוגע לתוצאות ההתנהגות שלו על ההתנהלות שלהם, וכאן אני מרגישה שאת שמה עול מאד כבד עלי, אני לא יודעת אם אני יכולה לעמוד בזה, אולי טוב יותר היה עם אבי ואני לא היינו ביחד, וכך לא הייתי יכולה להשפיע לרעה..”
“די שולמית, את מתחילה ללכת לקצוות ולהגזים! את מדברת ממש שטויות”, מחתה חנה “להפך, דווקא בגלל מה שאת, בגלל האופי המיוחד שלך, בגלל הקירבה שאביך חש כלפיך, את הבן אדם הנכון במקום הנכון, תהיי מה שאת, את בסדר גמור! אל תחשבי איך להרשים אותו, כי זה יהיה מגוחך ולא אמיתי, ואפשר להבחין מה אמיתי ומה הצגה, אני מכירה אותך מספיק טוב ואני אומרת לך, שאת מהווה דוגמא אישית מצוינת, את לא צריכה לחשוש. דווקא סערת הנעורים שבך, ההתלבטויות הקשיים, הם אלו שיעמידו לפני אביך דוגמא אוטנטית ואמיתית של בחורה ערכית ומקסימה.”
“אומר לך את האמת, אני כל כך מבולבלת וגם נפחדת, אתם כולם נותנים לי הבין שבגלל הדרך שאני מנסה להקנות לאבי יהדות אני יכולה להרחיק אותו, אז לפעמים אני חוששת שאולי אסור לי לגרום לכך שנערוך שולחן שבת? אולי אסור לי בכלל להפגין כל שמירה של מצוות, כי אולי כך אני מרחיקה אותו?”
“לדעתי כולם רק מתכוונים ואני בתוכם, ואני בטוחה שגם הרבנית קאהן, מתכוונים רק לנסיון מצידך להכריח אותו לקיים את המצוות, שנסיון שכזה יכול לגרום לו דחיה מהיהדות. בוודאי שאף אחד לא מתכוון שתמחקי סממנים יהודיים מהבית. להפך, תני לתורה ולמצוות לדבר בעד עצמם מבלי שתנסי לכפות שום דבר על אביך. היופי של שמירת השבת מהלך קסם על כל נשמה יהודית, שמירת המצוות שלך מכניסה את אביך לעולם העשיר של היהדות, דבר שידרבן אותו לבחון את החומר, לקלוט אותו ולהפנימו כאשר תגיעה השעה המתאימה. .
“כאשר הכל נעשה מתוך קשרי אהבה והערכה הרי השפעתם היא לעין ערוך.
“כפי שאת כבר נוכחת לדעת, מי שלא גדל מתוך תפיסה של קבלת עול מצוות, יש לו תפיסה מוטעית על היהדות בדרך כלל. לצערנו, האמונות המוטעות על דרך התורה ודרך החיים מושרשות מאד בציבור, והן מהוות מכשול רציני המונע מאנשים להתחייב לדרך חיים יהודית.”
שיחותיה עם חנה שיכנעו את שולינקה להוריד את הנושא מעל סדר היום, אבל את הסערה בלבה שום דבר לא יכול היה להשקיט. שולינקה הרגישה שדבריה של חנה הוכמן חודרים ללבה הרבה יותר מאשר דבריה של הרבנית קאהן. משום מה היא הרגישה מאוימת על ידי הרבנית, היא הייתה דמות גדולה, סמכותית ומעוררת פחד, וקשה היה לה לקבל את הדברים ממנה, לעומת זאת כאשר חנה הסבירה את הדברים עם דבריה הנעימים, היא הרגישה שהיא מתחברת למה שנאמר.
“נראה גדול עלי כל העניין הזה, את מדברת על תאוריות, אני מדברת על אבא שלי, על האדם היקר לי ביותר בחיים, כל מה שאת אומרת נשמע לי שיכול להיות מכוון לאנשי מקצוע, לאנשים בוגרים ומבינים, אבל איך אני נכנסת לכל העניין הזה? מה אני עושה? אני נקרעת, אני מתוסכלת, לפעמים אני מקבלת ממש סחרחורת פיזית מכל המצב הזה.”
“אל תשכחי את התפקיד של בורא עולם בכל המצב הזה!” עודדה אותה חנה. “את לא בחרת לך את נסיבות החיים, הנסיונות הללו זומנו לך מלמעלה. ואם הקדוש ברוך הוא שם אותך במצב הזה סימן שהוא חושב שהתפקיד מתאים לך, שאת יכולה לעשות אותו, ושזו הסיטואציה הטובה ביותר.
“את צריכה לחיות עם הרבה אמונה וביטחון. דווקא את שראית ניסים כל כך גדולים, שראית את מעשי השם שהם כל כך מעבר לחוקי הטבע, את צריכה לחיות את האמונה ואת צריכה לקיים ‘השלך על השם יהך...’ תשליכי על השם את העול, את לא צריכה להרגיש שהכל נופל על הכתפיים שלך, ממש לא, יש מנהיג לבירה, הוא מסובב כל הסיבות, והוא כבר ידאג שהדברים יפעלו בצורה הטובה והנכונה ביותר.
“כל מה שנדרש ממך זה לדעת כיצד עליך לפעול, יותר מאשר לדעת את מה שאת צריכה לעשות, את צריכה לדעת מה לא לעשות.
“ אסור לך בשום אופן להטיף לאביך, את לא צריכה למסור לו את שיעורי היהדות שלך, את לא צריכה לנסות לעשות לו שטיפת מוח, את לא צריכה לנסות להכניס לו את ההשקפות עם אינפוזיה. את צריכה לזכור שההליך הוא שלו, הקצב הוא שלו, הנשמה שלו רוצה למצא את האמת, והיא צריכה לעשות את זה על פי מה שמתאים לה.
“לעולם אל תנסי להשפיע עליו עם איומי שכר ועונש. אל תנסי לשפוך עליו את תרי”ג המצוות עם אלפי איסורי דרבנן ומנהגים לאין ספור, וכל זאת לאור אש הגיהנום ולהט החרב המתהפכת. אם תעשי זאת את עלולה לכבות את האש הפנימית היוקדת בנשמתו.
“הקשר הנפלא שיש לך עם אביך הוא הכלי הטוב ביותר לבניית אמון. אבא שלך הוא אדם נפלא ומיוחד במינו, יש כל כך הרבה מה ללמוד ממנו, הוא צריך לחוש את הערכה האמיתית שיש לך כלפיו, ודווקא מתוך כך יבנה קשר אמיץ בינכם אשר יעזור לאביך להוריד את החסמים שיש לו כנגד היהדות.
“חשוב מאד מאד שאביך לא יחוש שחלילה הערכה שלך כלפיו היא פגומה מכיוון שהוא לא שומר תורה ומצוות. הרי האמת היא שאנחנו לא נמצאים ברמה גבוהה יותר מאביך, שהרי נתוני החיים שלנו היו כל כך שונים, החינוך שלנו אחר כל כך, אז מי אנו שנשפוט אחרים שלא זכו לקבל את החינוך שלנו? מי יודע כיצד אנו היינו מתנהגים אילולי החינוך התורני שקבלנו? אביך הוא אדם שראוי להערכה בכל קנה מידה, כל החיים שלו הם מסכת אחת גדולה של נתינה באופן הקיצוני ביותר, הוא אדם ישר מאד, יש לו הרבה מאד מעלות טובות שאפשר להעריץ בו, אז תפגיני את הערכה הזו, שהוא ידע שהיא קיימת אצלך, זה חשוב מאד.
“גם אם הוא עושה מעשה, או מספר לך על דבר שעשה שאינו עולה בקנה מידה אחד עם השולחן הערוך, תזהרי בתגובות שלך, תזכרי שהוא בבחינת תינוק שנשבה, שהקדוש ברוך הוא לא בא בטרוניה אל בריותיו, ושהשם מתחשב בנסיבות החיים של אביך, אל תנסי להוכיח אותו, להראות לו את משוגותיו, אל תפגעי בו, ואל תתני לו הרגשה שהוא לא בסדר, שאת מתנשאת עליו, שאת פוגעת בסמכות ההורית שלו. הוא כבר ילמד להבחין בין טוב לרע לבדו, הנפש שלו שמחפשת את האור, תגיע אליו כמו פרפר שמוצא את הצוף. ביקורת קטלנית כשמה כן היא, היא קוטלת, היא הורגת, היא מוחקת, היא בוודאי שאינה מביאה תועלת.”
בתוך המרחב המוגן של הוכמן דבריה של חנה התיישבו על לבה של שולינקה, אך היישום המעשי של ההנחיות היה קשה ביותר.
שולינקה שהייתה רגילה להגיב באופן ספונטני, להביע את דעתה, מצאה מצבים מסוימים שהתעוררו קשים לה עד מאד.
עכשיו, לאחר ששמעה חילול השבת שלו, היא מרגישה שהוא לא מסוגלת לדבר עם אביה, היא מרגישה את ליבה לחוץ בלקחים נוראיים, שיתוק אחז בה. היא הכינה ארוחה ממלכתית לשבת, היא הכינה צ’ולנט וכבד, וקוגל מיוחד עם תפוחי אץ, וסלטים מגוונים, יש לה דברי תורה מעניינים, והיא חכתה לשבת עם אביה ליד שולחן שבת, אבל היא לא מסוגלת.
מה היא תעשה? למחוק את הסממנים של השבת? תשכב כך חסרת אונים?
הא שומעת את לחישתו של אביה: “שולינקה מחמד נפשי, אני לא רוצה להעיר אותך, רק לומר לך שאני מוכן. ותסלחי לי! טעיתי! לא הייתי צריך כך לפגוע ברגשותיך! אני כל כך מצטער על השבר שגרמתי לך!” שולינקה שמעה את הקול הנשבר של אביה, הנשימות שלו הוכיחו שהוא בוכה, בגללה, הוא הבין מדוע היא לא יורדת מהמטה.. היא קפצה מהמיטה באחת, “לא אבא, אנחנו מיד יושבים ליד השולחן. אני אוהבת אותך, אל תבכה אבא, אל תצטער.
