אנא\\אנה
19/05/21
במאמר האחרון, דברנו על מילת ‘נא’ ש’אין נא אלא לשון בקשה’. הזכרנו אגב שגם ‘אנא’ הוא לשון בקשה, כעת נרחיב את הדיבור במילת ‘אנא’.
אָנָּא ה': אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, ‘אנא’ פירושו בבקשה.
וַאֲנִי אָנָה: וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא, ‘אנה’ פירושו לאן.
עַד אָנָה: עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם ל, אנה פירושו מתי.
אָנָּה ה': אָנָּה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, ‘אנה’ הוא לשון הודאה.
אָנָּא חָטָא: אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה , ‘אנא’ הוא לשון של ווידוי.
יש כאן חמשה פירושים למילת אנא-אנה:
א) בקשה. ב) לאן. ג) מתי. ד) הודאה. ה) ווידוי. אין הבדל בין אָנָּא באל”ף לבין אָנָה בה”א, הן אותה המילה (אבן עזרא). נבאר כל מילה, מהו השורש והמכנה המשותף שביניהם.
אָנָה: פירושו לאן
וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא: (בראשית לז,ל). וַאֲנִי אָנָה תרגם אונקלוס: “ואנא לאן" – 'ואני לאן'.
אָנָה פירושו לאן. שורש המילה הוא אן שפירושו איפה, כמו שמצינו “אי הבל אחיך” ותרגם אונקלוס “אן הבל אחוך”. יש כלל ידוע, כל מילה שצריכה למ”ד בתחילתה, הטל בה ה”א בסופה, אם כן, אן פירושו איפה, אנ-ה פירושו לאיפה-לאן.
וכן ‘מאין באת’, מאין פירושו מ-אן, מאיפה כמו ל-אן שהוא לאיפה.
אָנָה: פירושו מתי
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי (שמות טז,כח). עַד אָנָה תרגם אונקלוס: "עד אימתי". וצריך לדעת, מה המקור של אָנָה שפירושו מתי, מאין המילה הזאת?
מצאתי מקור מהפסוק: וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹקים אִנָּה לְיָדוֹ (שמות כא,יג). ופירש רש”י: “והאלקים זימן לידו, לשון לא תאונה אליך רעה (תהלים צא י)...". אִינָּה פירושו זימן. ‘האלקים אִנָּה לידו’, זימן את הרוצח בשגגה והנרצח באותה שעה לפונדק אחד. ‘זימן’ הוא לשון זמן, כל מפגש תלוי בזמן, באותה שנייה שהרוצח נפל מהסולם, היה שם איש ונהרג.
על פי זה, אִינָּה שפירושו זימן, יש בה משמעות של זמן, מכאן מקור ש אָנָה שפירושו ‘מתי’ הוא מלשון 'אִינָּה -זימן’.
הקשר בין ‘מתי’ ו’איפה’
בכל מפגש, מלבד נקודת הזמן, יש את המקום בו נפגשו, 'אִינָּה-זימן לידו’ היינו שהזדמנו באותו זמן לפונדק אחד. זאת אומרת ש’זימון’ על אף שהוא לשון זמן, הוא כולל בתוכו כל מקרי ההזדמנות, היינו שעת המפגש ומקום המפגש.
לפי זה יצא דבר נפלא, אָנָה שהוא גם לאן וגם מתי, בעצם יש להם מכנה משותף, מקום וזמן הם הרקע סביב לכל מה שמתרחש בעולם. כל מקרה יש בו שלשה מרכיבים, עצם המעשה, המקום בו קרה ושעת האירוע. הרקע לכל אירוע הוא המקום והזמן, ולכן הם כלולים במילה אחת - אָנָה וכן מילת ‘מזדמן’ כולל גם שעת האירוע ומקומו.
העניין הזה רמוז במילת ‘בראשית’, אנו אומרים בתפילת ‘ברוך שאמר’ – ‘ברוך עושה בראשית’ ופירש ה’שיח יצחק’ שהזמן עצמו הוא בריאה ואילולי הזמן לא היתה מציאות לכל הנבראים שכולם נתונים תחת הזמן. ‘בראשית’ – בתחילה, זאת בריאת עצם הזמן. ‘והארץ היתה תהו ובהו’ – זאת בריאת עצם המקום. תחילת מעשה בראשית היא בריאת המקום והזמן.
אָנָּה לשון הודאה ווידוי
אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה (שמות לב)
אָנָּה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ (תהילים קטז)
וז"ל האבן עזרא בתהלים: "אָנָּה - כמו אָנָּא חָטָא והוא לשון תודה כי תתחלף מלת אנה בה"א או באל"ף לשנים טעמים פעם לשון פיוס ופעם לשון תודה כמו זה שהוא מודה לשם אנה ה' כי אני עבדך כי זה איננו לשון פיוס רק אם יאמר אנה ה' הושיעה נא הוא לשון פיוס וככה מלת אולי פעם שמא ופעם כמו מתאוה אולי אוכל להלחם אולי יהיה זה ופעם שמא אולי לא תאבה האשה מפי החכם".
מדברי האבן עזרא למדנו שאָנָּא באל"ף ואָנָּה בה”א, הן אותה המילה, אל”ף וה”א הן מהאותיות המתחלפות.
עוד למדנו שאָנָּה הוא לשון תודה, "שהוא מודה לשם אָנָּה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ", זאת הודאה על הטוב שזכה להיות עבד ה'. יש בה גם משמעות של הודאה על חטא, אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה, זה וידוי על חטא העגל.
יסוד גדול הוא, שמילת ‘תודה’ המופיעה בכתובים, לפעמים פירושו הודאה על הטוב ולפעמים פירושו הודאה על חטא, שניהם עניין של הכרה, או הכרת הטוב או הכרה בחטא. לדוגמה, קרבן תודה, עניינו הודאה על הטוב, כמו שאמרו ‘ארבעה חייבים להודות’. לעומת זאת, בתהילים (נ,כג) כתוב: זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹקִים ופירש רש"י: "זובח תודה - המביא לי זבח של תשובה והודאה על עוונותיו הוא יכבדנני". ‘זבח תודה’ הוא גם קרבן תודה להודות על הטוב וגם ‘זבח של תשובה’, להתוודות, להודות על עוונותיו.
וידוי של כהן גדול ביום הכיפורים
הוידוי של כהן גדול ביום הכיפורים מובא במשנה (יומא לה:) וזה לשונו: "אנא השם! עויתי, פשעתי, חטאתי לפניך, אני וביתי. אנא השם! כפר - נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי...".
‘אנא השם’ נאמר פעמיים. המקור לומר ‘אנא’ הראשון, לומדת הגמרא מן הפסוק הנזכר לעיל, אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, והוא לשון וידוי. ה’אנא’ השני, אומר תוספות הרא”ש שהוא עניין אחר, הוא לשון בקשה, ‘אנא השם’ – בבקשה השם – ‘כפר נא’.
הנה דבר נפלא, בתפילה אחת, ‘אנא’ הראשון הוא לשון וידוי ו’אנא’ השני הוא לשון בקשה. עיין מהרש”א ששניהם לשון בקשה.
סיכום
למילת ‘אנא-אנה’ ישנן חמש משמעויות: לשון בקשה, איפה, מתי, הודאה, ווידוי. אפשר לחלק חמשתן לשלשה שורשים:
א] ‘הודאה’ ו’וידוי’ שניהם משורש אחד, הודאה היא הכרת הטוב והכרה בחטא, מילת ‘תודה’ כוללת גם הודאה על הטוב וגם וידוי שהוא הודאה על חטא וכן מילת ‘אנא’ כוללת את שניהם.
ב] ‘אנה’ שפירושו איפה וגם מתי, בא משורש אחד, הוא הרקע שסביב כל מעשה, היכן קרה ובאיזו שעה. שורש המילה הוא ‘אן’ ו’אינה’, איפה ומתי, הכל משפחה אחת.
ג] ‘אנא’ שהוא לשון תפילה ובקשה, הוא שורש בפני עצמו, הוא כולל גם ‘נא’ שהוא לשון בקשה.
