משלוח חינם בקניה מעל 500 ש"ח


דבר נא באזני העם\הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את\אל תאכלו ממנו נא

בכל אחד משלשת הפסוקים האלו, מילת 'נא' משמשת במשמעות שונה לחלוטין.
והנה המקורות:
דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם (שמות יא,ב): "אין נא אלא לשון בקשה" (רש"י). 'דבר נא' פירושו 'דבר בבקשה'.
הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ (בראשית יב,יא): כאן אי אפשר לפרש ש'נא' הוא לשון בקשה. וכן וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי (בראשית כז,ב) וכן רבות.
תרגומו של 'נא' הוא 'כען': התרגום של 'נא' הוא 'כען' שפירושו 'כעת'. דַּבֶּר נָא תרגומו 'מליל כען'. הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי תרגומו "הא כען ידענא". המשמעות היא שנדרש טיפול מידי, 'דבר עכשיו', והדבר טעון ביאור.
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא (שמות יב,ט): רש"י פירש: "אל תאכלו ממנו נא - שאינו צלוי כל צורכו קוראו נא בלשון ערבי". קרבן פסח נאכל צלי, האוכל קרבן פסח נא, היינו שאינו צלוי כל צרכו עובר בלאו.
אלו שלשה פירושים שונים שנאמרו במילת 'נא': א) לשון בקשה. ב) כעת-עכשיו. ג) שאינו צלוי כל צרכו. 
מהו השורש של מילת 'נא'? הנה שלש משמעויות כל כך שונות, האם יש מכנה משותף ביניהן או כל מילה יש לה שורש בפני עצמו?
אין נא אלא לשון בקשה
רש"י כותב בכמה מקומות: "אין נא אלא לשון בקשה" וכן אמרו בגמרא, משתמע מכך שאי אפשר לפרש בדרך האחרת, והרי יש הרבה מקומות בתורה שלא ניתן לפרש 'נא' כלשון בקשה. המזרחי (ויקרא ה) עמד על כך וזה לשונו:
"...אין נא אלא לשון בקשה" (ברכות ט א), "אין פגיעה אלא תפלה" (ברכות כו ב), "אין עמידה אלא תפלה" (ברכות ו ב), "אין שיחה אלא תפלה" (ברכות כו ב), שפירושם אין נא האמורה כאן, אין פגיעה האמורה כאן, אין עמידה האמורה כאן, אין שיחה האמורה כאן..."
הנוסח הזה – 'אין נא אלא לשון בקשה' – היינו בפסוק הזה, 'דבר נא', שאי אפשר לפרש בדרך אחרת, להוציא מדעת התרגום שתרגמו 'כען'-כעת.
אנא ונא פירושם זהה, שניהם תורגמו 'בבעו' – לשון בקשה ואולי הן אותה המילה, רק ב'נא' אות האל"ף נופלת כמו שמצאנו בהרבה מקומות.
תרגומו של 'נא' הוא 'כען'
'כען' בארמית הוא 'עכשיו' וכן 'עתה ידעתי' תרגומו 'כען ידענא'. נא=כען=עשכיו. ייתכן ש'ען' הוא לשון עונה וכען=כעונה היינו עכשיו, מקביל למילת 'עת' שפירושו זמן, ו'כעת' היינו עכשיו. וצריך להבין איך 'נא' הפך להיות 'כעת', מהו שורש המילה של 'נא'?
יש חידוש נפלא של הרש"ר הירש המובא בסמוך בביאור 'נא' הנאמר בקרבן פסח ולדעתי מתאים גם לכאן.
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא
'נא' במסגרת של קרבן פסח הוא בשר שלא נצלה כל צרכו. לפי רש"י והאבן עזרא הוא מילה בערבית. הרש"ר הירש ביאר  שמילת 'נא' הוא מלשון הקודש, שורש המילה הוא 'והניא אביה אותה' שהאב מונע ומפסיק נדרי בתו,  כך 'נא' מורה על הפסקה, ובמסגרת של קרבן פסח הוא בשר שהופסקה צלייתו באמצע ולא נצלה כל צרכו.
מקובל ש'בשר נא' הוא בשר חי, כך תרגם אונקלוס וכך פירש האבן עזרא. אך לפי סוגית הש"ס, 'בשר נא' אינו בשר חי אלא בשר שלא נצלה כל צרכו, כך פירש רש"י וכך נפסק ברמב"ם.
'נא' שפירוש 'עכשיו' מורה על הפסק, נקודת מעבר
על פי הרש"ר, אפשר לומר שגם 'נא' שפירושו 'עכשיו', שורש המילה הוא 'הניא'. יש להעמיק מהי נקודה ה'עכשיווית' שמתבטא במילת 'נא'. מילת 'עכשיו' מורה על שינוי, מה שהיה נגמר ו'עכשיו' יש משהו חדש. כך מילת 'נא' מורה על נקודת מעבר, מה שהיה הפסיק (הניא) ומתחיל דבר חדש.
ניקח כדוגמה את הפסוק: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ ופירש רש"י: "הנה נא ידעתי - מדרש אגדה עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו על ידי מעשה הכיר בה".  'הנה נא ידעתי' – המצב ש'לא הכיר בה' הסתיים, ישנו מצב חדש – עכשיו הגיעו למצרים וזה מחייב לשנות את הגישה. במאמר מוסגר, מדויק בדברי רש"י ש'הנה נא ידעתי' פירושו 'הנה עכשיו ידעתי', רש"י מודה לדעת התרגום ש'נא' פירושו 'כען'-'עכשיו'.
עוד דוגמה: הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי, יעקב אבינו הגיע לגיל שדאג שמא ימות ורצה לברך את בנו טרם מותו (רש"י). 'הנה נא זקנתי', הנה מגיע יום המוות, אין נקודת מעבר גדולה מזו.
וכך כל 'נא' שבמקרא מורה על מצב חדש הדורש חשיבה אחרת והיערכות מחדש ושורש המילה היא 'הניא' כדעת הרש"ר שעניינו הפסקה.
ראיתי מפרשים ש'נא' פירושו 'אכן' או 'איפוא', היינו 'הנה נא-אכן זקנתי' והן הן הדברים. 'אכן' פירושו 'באמת', 'הנה נא-אכן זקנתי', באמת זקנתי ונדרש שינוי תפיסה וזה ממש מקביל למה שתרגם אונקלוס, 'נא-כען' זקנתי, המצב השתנה ונדרשת הסתכלות חדשה.
מה ההבדל בין מילת 'נא' שפירושו כעת למילת 'עתה' והיכן נעלם 'עכשיו'?
ישנם שלש לשנות המתארים את הרגע המיידי – 'נא', 'עתה', ו'עכשיו' – ועלינו לדעת מה ההבדל ביניהם:
מילת 'עתה' משמשת כמסקנה של דברים שנאמרו לפני כן. וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם, עתה-עכשיו אחרי שיוסף פתר את החלום, 'ירא פרעה...'. 'עתה' מורה על דבר המתבקש אחרי שינוי מצב הקודם.
מילת 'נא' מורה על שינוי מצב, אין  התייחסות לדפוס פעולה כתוצאה מהשינוי, רק מודגש עצם השינוי הדורש היערכות למצב חדש.
'נא' ו'עתה', תרגום שניהם הוא 'כען'-'עכשיו'. 'נא' מתייחס לעבר שהסתיים ו'עתה' הוא פנייה לעתיד מכוח נסיון העבר. והנה דוגמה לכך:
הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. 'הנה נא' – יום המוות מתקרב – יש מצב חדש. 
וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ. 'ועתה' – המסקנא המתבקשת – צא לצוד ציד כדי שאברכך. 
מילת 'עכשיו' לא מצאתי בכתובים, הוא מופיע בש"ס, נראה לי שהוא מילה בארמית.
במילון העברי, 'עכשיו' מתפרש: "ברגע זה ממש או מילת הפסקה שאומרים כדי לעבור מעניין לעניין". 'עכשיו' היא מילת הפסקה, ממש כדברינו, היא נקודת המעבר שהזכרנו, או סיום העבר או פנייה לעתיד. גם המשמעות 'ברגע זה ממש', פירושו לא עבר ולא עתיד, הנקודה שביניהם. 'עכשיו' הוא 'רגע זה ממש' שמפסיק בין העבר לעתיד.
תרגום אונקלוס מודה לרש"י ש'נא' הוא לשון בקשה
וראה דבר פלא, ישנו פסוק שמילת 'נא' מופיעה פעמיים: אֵ-ל נָא רְפָא נָא לָהּ ותרגם אונקלוס: א-להא בבעו אסי כען יתה. ה'נא' הראשון תרגומו 'בבעו', לשון בקשה. ה'נא' השני תרגומו כען-כעת. נמצאנו למדים שרש"י ותרגום אונקלוס בעצם אינם חולקים, 'נא' מתפרש גם כלשון בקשה וגם כלשון של 'כעת', המחלוקת היא מקומית, כל פסוק לגופו, כיצד לפרשו.
סיכום
'נא' מתפרש בשלשה אופנים: א) לשון בקשה. ב) כעת-עכשיו. ג) שאינו צלוי כל צרכו. 
חילקנו את השורשים לשתי קבוצות:
'נא' שהוא לשון בקשה, ייתכן שהוא קיצור של 'אנא', על כל פנים, הוא שורש בפני עצמו.
'נא' שאינו צלוי כל צרכו, שורש המילה הוא 'הניא' (רש"ר הירש), שעניינו מניעה והפסק וזה פירוש 'בשר נא' – בשר שצלייתו הופסקה באמצע. רש"י והאבן עזרא סוברים ש'נא' הוא מילה בלשון ערבי.
על פי זה, נראה לי  שגם 'נא' שפירושו 'כעת-עכשיו', שורש המילה הוא 'הניא' כי נקודה העכשווית  היא ההפסק בין העבר לעתיד. 'נא' מורה על מצב שהסתיים המחייב חשיבה מחודשת, לעומת 'עתה' הוא המסקנה מה לעשות במצב החדש שנוצר.
 

 

logo בניית אתרים