במכסת נפשות... תכוסו על השה
24/03/21
אנו מתקרבים לחג הפסח. בזמן בית המקדש, בי”ד בניסן בין הערביים, מקריבים קרבן פסח. יש דין מיוחד בקרבן פסח, הוא קרב ב’חבורה’, קונים את הקרבן בשותפות, ורק בני החבורה המנויים עליו רשאים לאכלו.
וכן כתוב: "וְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּיִת֘ מִהְיוֹ֣ת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶּֽׂה" (שמות יב,ד). הדין ש’אין פסח נאכל אלא למנוייו’ נלמד מ’מכסת נפשות...תכוסו’, ועלינו להבין
מה פירוש המילה ‘מכסת נפשות’?
אולי הוא מלשון ‘מכס’, אך איזה מכס מוטל על קרבן פסח?
ואולי הוא מלשון ‘מכסה’ – האם יש הגבלה במספר האנשים המנויים על הקרבן?
ואולי ‘תכוסו’ הוא משורש כוס ומה עניין ‘כוס’ אצל קרבן פסח?
יש מחלוקת בין האבן עזרה לבין רש”י והתרגום בהבנת המילה ‘מכסת’ בהקשר קרבן פסח.
דעת האבן עזרא
זה לשון האבן עזרא (שמות יב,ד): "במכסת - חלק. וכן המכס לה' (במד' לא, לז), חלק שיקח כל אחד. וכמוהו, ה' מנת חלקי וכוסי (תה' טז, ה)".
מכסת מלשון מכס, ו’מכס’ פירושו חלק, הוא מה שאדם מפריש חלק מנכסיו לטובת המלכות, המכס האמור בתורה הוא לטובת בית המקדש. ‘מכס’ ו’כוס’ הן מאותו השורש, האות מ”מ שב’מכס’ נופלת.
יש כאן חידוש עצום של האבן עזרא ש’כוס’ פירושו חלק, “ה’ מנת חלקי וכוסי”, מנה-חלק-כוס כולן לשונות של ‘חלק’.
האם יש קשר בין ‘מנת חלקי וכוסי’ לבין כוס המכיל שתייה? לכאורה הן מילים בהטיה של שורשים אחרים ‘כוס’ במובנו שהוא ‘חלק’ שורש המילה הוא ‘מכס’, לעומת ‘כוס שתייה’ ששורש המילה הוא ‘כוס’. לפי זה, אין קשר בין המלים.
אבל אם נתבונן נראה שיש קשר בין שני המובנים, וגם המובן של ‘כוס’ עבור שתיה, יש לה משמעות של ‘חלק’. הרי בפסוק מוזכרים ‘מנת חלקי וכוסי’, ‘מנה’ היא החלק של האוכל המוצק, וכוס הוא החלק של המשקה. גם ‘מנה’ וגם ‘כוס’ הם בעצם הגדרות של חלקי הסעודה ובשניהם אפשר להשתמש במובן של ‘חלק’ גם בדברים שאינם שייכים לסעודה. כוס הוא לשון מליצה, כמו ‘כוס ישועות אשא’ שכוס יין הוא ביטוי לשמחה, וכן הוא משמש כלשון ‘חלק’ – ‘מנת חלקי וכוסי’. לפי זה, ‘כוס’ שהוא לשון חלק וכוס המכיל שתייה יש להם אותו המובן.
‘הכתב והקבלה’ הגדיל לומר ש’כוס’ הוא גם כן לשון אכילה, כגון ‘הכוסס את החיטה’. הוא דייק שתי הלכות הנלמדות מהלשון ‘מכסת’: א) שיהיה לכל אחד מבני חבורה חלק בקרבן, ‘כוס’ לשון חלק. ב) שיהיה כזית בשר לכל אחד מבני החבורה, אם אין מספיק בשר לכולם, הקרבן פסול – ‘תכוסו’ – כל אחד כוסס כזית.
אכן, לקרבן פסח יש ‘מכסה’, יש הגבלה למספר האנשים המנויים עליו, נדרש כזית בשר לכל אחד מבני החבורה. והנה עוד פירוש, ‘מכסת נפשות’, היינו מכסה והגבלה במספר האנשים, ‘איש לפי אכלו’, חייב שיהיה לפחות כזית בשר לכל אחד.
וסיים הכתב והקבלה שעל שם כך נקראים בני החבורה ‘מנויים’, ‘מנה’ הוא לשון חלק – “והיה לך למנה (תצוה כ"ט כ"ו) תרגומו לחולק” ו’מנה’ הוא מנה של אוכל – כזית לכל אחד. שתי ההלכות האלו רמוזות בלשון ‘מנויים’.
תרגום אונקלוס ורש”י
"בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶּֽׂה" תרגם אונקלוס: "במנין נפשתא גבר לפום מיכליה תתמנון על אמרא". וכן פירש רש"י: "במסכת – חשבון וכן מכסת הערכך... תכוסו תתמנון".
לפי רש”י והתרגום, ‘מכסת’ פירושו מניין-חשבון, וצריך להבין איזה חשבון ישנו בקרבן? כפי מה שאמרנו מובן היטב, יש חשבון מדויק בקרבן פסח, נדרש כזית בשר למספר האנשים המנויים עליו.
לפי זה, גם ‘מכס’ פירושו חשבון, המכס משולם באחוזים, כל אחד לפי גודל רכושו.
‘תכוסו על השה’ פירשו ‘תתמנון’, להתמנות על הקרבן, היינו שלכל אחד מבני החבורה יהיה חלק בו שיקנו את הקרבן בשותפות.
יש לשים לב שרש”י שינה בלשונו, ‘מכסת=חשבון’ לעומת ‘תכוסו=תתמנון’, על אף שהן אותן המילים?! עוד צריך עיון, למה רש”י שינה מלשון התרגום ש’מכסת’-תרגומו-’מניין’ ופירש ש’מכסת’ פירושו ‘חשבון’.
במאמרים הקודמים בארנו ש’מניין’ ו’מנוי’ הן מאותו השורש ששתיהן הם לשון הכנה והזמנה: ‘וימן ה’ דג’ – זימן את הדג, המן שבמדבר פירושו הכנת אוכל (רש”י). גם מניין שהוא מספר, הספירה היא לצורך איזו תכלית, כך ‘מכסת נפשות’ הוא הגבלה במספר הנפשות, שיהיה מספיק בשר לכל המנויים, כזית לכל אחד. לכן רש”י שינה מלשון התרגום, הפך ‘מניין’ ל’חשבון’, המניין הוא לצורך חשבון, מספר המנויים מחושבן.
‘תכוסו על השה’-’תתמנון’ גם הוא לשון הזמנה, המנוי על הקרבן מוזמן לאכול ממנו, על ידי שיש בו חלק, וגם הקרבן מוכן ומזומן לאכילתו. לפי זה, רש”י לא שינה לשונו – חשבון ומנוי – עניין אחד הם ומשורש אחד באים – מניין, מנוי, מנה.
לפי היפוך אותיות, כס=סך, זאת ראייה לרש”י ש’תכוסו’ הוא לשון מניין וכן מכס=סכם, מכאן שמכס-מכסת הוא לשון חשבון.
וזה סיכום הדברים:
קרבן פסח קרב לפי מנויים,
לפי רש”י, מכסת נפשות – הוא מספר אנשים.
האבן עזרא חולק – מסכת – הוא לשון חלקים.
להלכה אין מחלוקת, כולם מסכימים,
שיהיה כזית לכל האוכלים,
ובני החבורה בשותפות, את הקרבן רוכשים.
ובעזרת ה’, בקירוב הימים,
נאכל כולנו מן הזבחים ומן הפסחים.
ובערב פסח שחל בשבת, הוא הפך הדברים,
הרי חגיגת י”ד בשבת לא מקריבים.
בשנה זו, בעזרת ה’, נאכל מן הפסחים ומן הזבחים.
