הקשר בין המילים: מנה – מונה – על מנת – מינוי – מנוי – מימון

האם יש להם את אותו השורש?
מנה – היא כמות של אוכל המספיקה לארוחה.
מונה\מניין – פירושו לספור.
על מנת – גם הוא לשון ‘מנה’ ומשמש כלשון תנאי, והרי אין כאן לא מנה ולא מניין?
ממונה\מינוי – ‘ממונה’ הוא המקבל תפקיד חשוב, האם נתייחס ל’מינוי’ כמנה?
מנוי – ‘מנוי’ יש לו הסדר לקבלת שירות או מוצר כגון עיתון, האם העיתון נתפס כ’מנה’?
מימון – ‘מימון’ הוא משורש ממון, ואולי הוא מלשון מונה, הרי ממון הוא הדבר הכי מנוי-ספור בעולם? (ומי אומר שזה בכלל לשון הקודש?)
בגיליון הקודם בארנו שהמן שירד במדבר נקרא על שם ההכנה ‘וימן להם המלך’, היינו הכין (רש”י ואבן עזרא). לפי התפיסה הזאת, אפשר לפרש את כל המילים הנ”ל, לכולן יש משמעות של הכנה - הזמנה כל אחת על פי יחודה.
אקדים סיפור אישי, כיצד על ידי השגחה פרטית, למדתי ש’מן’ ו’מנה’ הם מלשון הזמנה. יום אחד נגש אלי אברך ושאל אותי, “מה פירוש המלים ‘על מנת?’” והרי ‘על מנת’ הוא לשון תנאי ותרגומו המילולי הוא, ‘על מנה של...’ ואיזו מנה יש בתנאי? חיפשתי במקורות ולא העליתי מאומה. למחרת בי”ד חשוון, תשפ”א, למדתי את דף היומי – עירובין דף פו. – ושם התגלתה התשובה והקשר.
הגמרא מביאה את הפסוק: “ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו” (תהילים סא,ה) ולא מובן מה פירושו של ‘מן’? ורש”י בתהלים כך מפרש: “חסד ואמת שהוא עוסק בהם, יהיו מזומנים לנצרו”, היינו המילה ‘מן’ פירושו מזומן - מוכן. עיינתי בפרשת המן, וגם שם פירש רש”י ש’מן’ הוא ‘הכנת מזון’, היינו בשני המקומות ‘מן’ משמשת כהכנה לדבר מה. בזכות דף היומי, למדתי שמן-מנה הם מלשון הכנה והזמנה וזה הבסיס לכל רשימת המלים הנ”ל.
מינוי\ממונה\מנוי
מינוי הוא הזמנת איש למלא תפקיד, הממונה הוא זה שהוזמן למלא את התפקיד. גם מנוי על עיתון, הוא מוזמן לקבל את העיתון. כולם לשון הזמנה.
מימון
בפשטות, מימון הוא מלשון ממון, הוא כסף הניתן לבצע פרויקט.
ואולי ‘מימון’ הוא משורש מונה, העולם אומר שכ-ס-ף ראשי תיבות – כסף סופרים פעמיים. ואף ש’ממון’ יש בו מ”מ כפולה (ל’מנה’ יש מ”מ אחת), כך דרך לשון הקודש להכפיל אותיות – אדום-אדמדם, לבד-בדד וכדומה.
מצאתי ראייה שגם ‘ממון’ הוא מלשון מונה ב’דעת זקנים מבעלי התוספות’ סוף פרשת מטות וז”ל: “ולמה נקרא שמם ממון? כלומר למה אתה מונה אותם?” ‘ממון’ ו’מונה’ הם מאותו שורש, ואם כן, פתרנו את השאלה, מימון=ממון=מונה.
יש להוסיף ש’מנה’ הוא מטבע של מאה זוז. ייתכן שהוא נקרא כך על שם המניין, לפי שהוא במחזור של עשיריות – 10-100-1000 – לכן הוא נקרא מנה, זאת יחידה של ספירה, שבה מוסיף עוד אפס (0) למספר.
 
על מנת
‘על מנת’ הוא נוסח של תנאי. מילת ‘מנת’ היא בסמיכות, ‘על מנת’ פירושו ‘על מנה של...’ וצריך להבין כיצד תנאי מתבטא בלשון ‘מנה’. מנה בדרך כלל היא מנה של אוכל כפי שפירש רש”י במן, אבל זה לאו דווקא כפי שמצאנו בקיקיון של יונה, ‘וימן ה’ קיקיון’ וכן “ה’ מנת חלקי אתה תומיך גורלי”, שהמנה המוזכרת איננה אוכל, הוא יכול להיות גם כסף, גם טובת הנאה.
לפי זה, אפשר לפרש ‘על מנת’ כפשוטו, שהתנאי מתקיים בנתינת ‘מנה’ של כסף או טובת הנאה. לדוגמה, ‘הרי את מקודשת לי על מנת שתתני לי מאתיים זוז’, התנאי הוא נתינת ‘מנה של מאתיים זוז’ (פירוש זה נראה לי קצת דחוק, שכן ישנם תנאים שאין בהם טובת הנאה).
יותר נראה לפרש ש’מנה’ של תנאי פירושו הכנה שהתנאי הוא הכנה לחלות הקידושין. ‘על מנת שתתני לי מאתיים זוז’, היינו, לפי ההכנה של נתינת מאתיים זוז. הקידושין חלים על מנת, היינו לפי ההזמנה והכנה של התנאי, במקרה נ”ל הוא הנתינה של מאתיים זוז שהיא הכנה לקידושין.
הרי תנאי אינו חלק מעצם הקידושין, הוא שלב שלפני לקידושין, הוא בסיס שעל ידו יחולו. הבסיס הזה הוא בעצם הכנה לקידושין וזה פירושו של ‘על מנת’ לפי ההכנה של התנאי.
מונה פירושו סופר
בלשון הקודש יש ארבע פועלים שונים בעניין המספור: סופר, מונה, פוקד ונושא. המלבי”ם בשמואל ב’ פרק כ”ד מאריך לבאר את ההבדל בין כל אחד ואחד.
ע”פ דרכנו, ‘מונה’ הוא מלשון הזמנה, זאת ספירה כהכנה לדבר מה. למשל, מניין של עשרה הוא כדי לומר דברים שבקדושה. וכן המונה בהמותיו כדי לתת מעשר בהמה. בגליון הבא, נרחיב את הדיבור בנוגע לקרבן פסח שאינו נשחט אלא למנוייו, מה המשמעות של להיות מנוי בקרבן פסח וכיצד זה נלמד מן הפסוק.
 
פרשת החודש
אנחנו עומדים לפני פרשת החודש, ‘החודש הזה ראש חדשים’, ניסן הוא הראש של החדשים, החודש הראשון. בתורה אין שמות לחדשים, הם נקראים לפי מניין יציאת מצרים, היינו, חודש ניסן הוא החודש הראשון שבו יצאנו ממצרים. כאשר מונים את החדשים ע”פ צאתנו ממצרים, מקיימים בזה את המצווה לזכור יציאת מצרים. וכן הדבר בימות השבוע, יום ראשון לשבת וכן הלאה, כך מקיימים ‘זכור את יום השבת לקדשו’ (רמב”ן).
אנו מונים את החדשים מניסן – לשון מונה – אבל לא סופרים אותם, וכן בשבת מונים את ימות החול ליום שבת – מונים אבל לא סופרים. כאן מורגש ההבדל בין ‘מונה’ ל’סופר’. המילה ‘סופר’ מורה על רצף – 1-2-3 – לעומת ‘מונה’ שמורה על ספירה שהיא הכנה לאיזה עניין. לכן מניין החדשים שהוא אמצעי-הכנה לזכור יציאת מצרים, וכן מניין ימות החול על פי שבת שהוא עדות שהקב”ה ברא את העולם, אמרו בו לשון ‘מניין’ ולא לשון ‘מספר’.
פרשת החודש יש בו שני מניינים: א) מניין החדשים כנ”ל. ב) קביעת ראש חודש. פרשת החודש היא קדושת הזמן, זה הבסיס של המועדים, זאת הכנה לגאולת מצרים, לחג הפסח הבא עלינו לטובה.

 

טואול בניית אתרים