מה הקשר בין פרשת המן למגילת אסתר
24/02/21
‘מה זה מן? מדוע נקרא כך האוכל של בני ישראל במדבר.
התשובה הספונטנית היא (עשיתי סקר אצל אברכים ) ש'מן הוא' פירושו 'מה הוא?' כלשון הפסוק "וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא" (שמות טז,טו).
אבל כשמסתכלים בפירוש רש"י, מן הוא מלשון וימן – הכין – היינו הכנת מזון, ומכיוון שלא ידעו את שם המזון, קראו לו מן, היינו 'מנה של אוכל' בלי לציין את שמה.
גם האבן עזרא מפרש כמו רש"י ועוד מדגיש ואומר שמי שסובר שמן הוא פירושו 'מה הוא' אינו אלא טועה, שהרי בלשון ישמעאל (וכן בארמית), 'מן הוא' פירושו 'מי הוא' ולא 'מה הוא' ולא יתכן להתייחס למנת אוכל כ'מי'.
הרשב”ם לעומתו מסכים עם התשובה הספונטנית של האברכים, ש’מן’ פירושו ‘מה’, אבל לא בלשון ארמית אלא בלשון מצרית. הרי מצרית היתה השפה המדוברת, עם ישראל גדל במצרים, ועקב כך, ‘ויאמר איש אל אחיו – מן הוא’, היינו ‘מה הוא’ בשפה המצרית.
הרשב"ם מוצא חיזוק לדבריו ממגילת אסתר ממה שהיום טוב נקבע בשם 'פורים'. מרדכי ואסתר היו בשושן הבירה, הלשון המדוברת שם הייתה פרסית, ולכן נקרא פורים על שם הפור, כי בפרסית פור זה גורל. וכמו שהפור הוא בלשון המדוברת בשושן הבירה - פרסית, כך המן הוא הוא בלשון המצרית המדוברת במצרים[1].
ודבר פלא הוא, שני אירועים גדולים בתולדות עם ישראל – נס פורים ונס המן - מדוע קרואים בשפה הנכרית המדוברת ולא בלשון הקודש? מן במצרית ופורים בפרסית! ויתר על כך, הרי בני ישראל יצאו ממצרים בזכות שלא שינו את לשונם, הרי דברו בלשון הקודש ולא במצרית, אז מדוע למן הם קראו בלשון מצרית ?!
התשובה נמצאת בהבנת הסיבה שלשמה לא שינו עם ישראל את לשונם ומלבושם ושמם במצרים והיא – כי רצו לשמור על זהותם, להיבדל מהמצרים ולא להפוך לחלק מהתרבות שלהם – והם עשו זאת על ידי שמירה על המסגרת החיצונית ובכך התבדלו מתוך העם המצרי. 'אנחנו בני ישראל, אנחנו עם ה', אנחנו לא שייכים לא לתרבות הזאת ולא לארץ הזאת!" ובזכות זו נגאלו.
לעומת זאת כאשר נתנו שם למן, בכוונה השתמשו בלשון המצרית, להודיע שהקב"ה משגיח בעולם התחתון, בעולם שהוא לא לשון קודש, אלא בעולם השפל, העולם החומרי שמבוטא על ידי התרבות המצרית, ולכן הם קראו לו 'מן' דווקא בשם מצרי.
חיזוק לדבר אפשר לראות בדברי המדרש תנחומא: “בשעה שברא הקדוש ברוך הוא העולם, התאוה שיהא לו דירה בתחתונים, כשם שיש לו בעליונים", רצונו יתברך הוא שאור הקדושה יתגלה גם בתחתונים בעולם השפל והחשוך. זה המהות של גלות מצרים, 'ושם אעשך לגוי גדול', דווקא שם במקום השטוף בעריות, מקום של מ"ט שערי טומאה, שם עם ישראל נולד, שם האור התגלה. לכן קראו למן דוקא בלשון מצרית, להורות שהאור הגדול של דור המדבר מתגלה בתוך 'המצריות' של העולם. יתרון האור מן החושך!
ולמה נקרא פורים בלשון פרסית? והרי הנס של פורים הוא הפוך מן הנס של דור המדבר בעוד שנס מצרים הראה על התגלות השם על ידי ניסים גילויים, נס פורים הוסתר בתוך מהלך טבעי של העולם. כל מה שהתרחש במגילת אסתר מ'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה' עד לסוף 'ואת המן תלו על העץ', הכל דווח בחדשות, נכתב בעתוני פרס ומדי, הפרשנים הפוליטיים נתנו פרשנות, אירן מול ישראל, הסכם גרעין, חיסולים, הדחות, בחירות, כל מה שתרצו בעולם טבעי בלי התגלות ניסית כל שהיא.
אך מי שמבין בהשגחת השם עלינו רואה את הנס בתוך הטבע – המלך זה מלכו של עולם. 'צומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו', עם ישראל חוזר בתשובה, מתפלל ומתחנן לישועת ה' – "ומי כה' אלקינו בכל קראנו אליו" – הקב"ה מקשיב לתפילותינו, ושולח לנו תשועה גדולה. ונהפוך הוא! מה שנראה היה כאבוד הפך לנצחון. וכל הצרות, הגזירה להשמיד להרוג ולאבד, הכל היה מאת ה' מן השמים, סיבות להביא למפלתם של הרשעים ולישועתם של הצדיקים. הכל הפוך על הפוך, גם וגם... גם חרבונה זכור לטוב.
אבל הכל בהסתר, הכל ברמזים
הקב"ה מנהיג את העולם לפי כללים.
כביכול מציץ מן החרכים,
אחורי הקלעים מושך בחוטים,
אשר ישלטו היהודים,
והמן ובניו על העץ תלויים.
כל ההתנהלות הזו של הרבונו של עולם רמוז בקריאה השם של פורים בפרסית, הקב"ה התגלה אלינו בדרך טבעית בתוך העולם השפל והחומרני של פרס, אין עוד מלבדו, גם בעולם הטבע החשוך, גם בשפה הפרסית.
זה הקשר בין נס המן לנס פורים, אמנם ונהפוך הוא, זה נס גלוי וזה נס נסתר, אבל הכל דבר אחד, הקב"ה שולט בעולם, גם במצרית, גם בפרסית, גם בגלוי גם בהסתר.
חתני ר' מרדכי הביא ראיה לדברי, הרי כתוב 'וישבות המן ממחרת', היינו ממחרת הפסח פסק המן וזה גם רומז על מפלתו של המן הרשע. וז"ל השל"ה: "ונתנו הקדמונים סימן: 'וישבת הַמָן ממחרת' (יהושע ה, יב). כלומר, הָמָן נתלה במחרתו של פסח". 'וישבות המן' זה המן הרשע שנתלה והדבר טעון הסבר, מה הקשר בין תלייתו של המן להשבתת המן שירד המדבר?
ואולי הכוונה היא שכאשר הפסיק המן לרדת מן השמים, יכולים היו בני ישראל להתייאש, לחשוש מנין תבוא הפרנסה? ומה נאכל? ארבעים שנה חיינו חיים של נס, מעל דרך הטבע, והנה המן נגמר! חזרנו לחיות בדרך הטבע כמו כל באי העולם! מאיגרא רמא לבירא עמיקתא! ומה יהיה???!!!
אמר הקב"ה, אל דאגה, אמנם הניסים הגלויים פסקו, אבל אני ממשיך לשמור ולהשגיח עליכם גם במעטה של טבע, כפי שקרה בפורים. שם קם שונא ישראל, צורר כל היהודים, ובדיוק באותו תאריך שהמן שבת - שהפסיקה ההנהגה הגלויה של הניסים, המשיכה השגחתו יתברך בתוך הטבע שעתיד המן רשע להיתלות על עץ. המן פסק, אבל נסים לא פסקו.
להודיע שכל קווך, לא יבושו ולא יכלמו לנצח, כל החוסים בך. ה' יתברך תמיד אתנו, גם בדור המדבר, גם בשושן הבירה, גם לעתיד לבוא, שתתגלה מלכותו יתברך בגאולה השלמה, במהרה בימינו.
פורים שמח
דוד בקרמן
[1] ז”ל הרשב”ם: “מן הוא תרגומו של מי ולפי שהוא לשון מצרי ובאותו לשון היו רגילין שהוא כמו מה, כתבו משה באותו לשון שאמרו להודיענו שלפיכך ויקראו [בית] ישראל את שמו מן על שהיו תמיהים ואומרים מן הוא כמו מה הוא. וכמוהו הפיל פור הוא הגורל. לא היה צריך לכתוב אלא הפיל הגורל הואיל ובלשון הקודש נכתבה המגילה, אלא להודיענו על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור. ואילו לא נכתב מתחילה בלשון שהיו אומרים באותה המלכות, לא היינו יודעים למה נקרא פורים".
