מסכנות – עוני או עושר?

על מה מורה המילה מסכנות – על עוני או על עושר, או על שניהם כאחד?
מסכנות פירושו אוצרות: "וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס" ופירש רש"י: "ערי מסכנות - כתרגומו. וכן (ישעיהו כב טו) לך בא אל הסוכן הזה, גזבר הממונה על האוצרות". סוכן=גזבר, מסכנות=אוצרות, הרי עושר.
מסכנות פירושו עניות: "אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ" (דברים ח,ט). עני נקרא מסכן על שם “שהוא מסוכן בנפשו” (אבות דרבי נתן) כמו שמצאנו: "ואליו הוא נושא את נפשו - אל השכר הזה הוא נושא את נפשו למות, עלה בכבש ונתלה באילן" – רש"י דברים כד,טו).
איך יתכן הדבר שמסכנות מורה גם על עושר רב וגם על דלות מופלגת, וכי אין מדובר בערכים סותרים זה את זה?
ובכן מסכנות אינו מבטא לא עושר ולא עוני, אלא שמירה הדוקה על כספים.
כאשר מתיחסים למסכנות כעושר, מתייחסים לגזבר ששומר את אוצרות המלך, זאת שמירה הדוקה שאם לא כן יתחייב בנפשו.
כאשר מתיחסים למסכנות כדלות, מתייחסים לעני ששומר על כל פרוטה שמירה הדוקה, שאם לא כן ירעב ללחם. (בהשראת רש”פ הירש).
מלבד דקדוקי הלשון, ישנו קשר פנימי בין העשיר לדל.
זה לעומת זה עשה האלקים
זה לשון ויקרא רבא פרשת בהר: "רבי תנחום ברבי חייא פתח (שם /קהלת/ ז) ביום טובה היה בטוב וביום רעה - ראה כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. אם באת רעה לחבירך ראה היאך לזכות בו ולפרנסו כדי שתקבל מתן שכרו. כך היה רבי תנחום ברבי חייא עושה בשעה שאמו לוקחת לו ליטרא אחת של בשר מן השוק היתה לוקחת לו שתים אחת לו ואחת לעניים על שום גם את זה לעומת זה עשה הקדוש ברוך הוא עניים ועשירים כדי שיהו זכין אלו לאלו לפיכך משה מזהיר לישראל וכי ימוך אחיך".
אנו רואים שיש מערכת יחסים הדדית בין עני לעשיר, זה לעומת זה, כל אחד תורם לשני, העשיר נותן צדקה, העני הוא האמצעי שעל ידו מתקיימת המצווה, הרי בלעדיו, זה לא מתאפשר. שניהם משלימים זה את זה, כל אחד ממלא את שליחותו בעולם. זכין אלו לאלו, העשיר נותן, העני מקבל, מתקיים הרצון העליון שתהיה מצוות צדקה בעולם.
אם כן, מובן היטב שמסכנות פירושו דלות וגם אוצרות, עוני מול עושר, כי זה בעצם דבר אחד, העני והעשיר ביחד מגלים כבוד שמים, איש את רעהו יפרנס.
מי שזכה להיות 'נותן' ורוצה לשמור על מעמדו, יטול עצה מאמו של ר' טרפון, כשהוא קונה דבר לעצמו, ידאג גם לחברו שאין לו. הרי אמרו, "מלח ממון חסר", חומר המשמר של ממון הוא צדקה. מי שדואג למסכנים יזכה לאוצרות-מסכנות המלאים כל טוב!
טואול בניית אתרים