תקשורת שוויגרית
16/06/21
קידי אסור לי לומר מילה, אני חייבת לשתוק, מה שאני אומר, מיד יקפצו ויגידו, 'שוויגר'! אז אני צריכה לסגור את העיניים לסגור את הפה ולפתוח את הארנק, זה התפקיד של השוויגר ותאמינו לי שזה מה שאני עושה, משתדלת ממש ללכת על קצות האצבעות כדי לפגוע באף אחד. אבל מה אני אומר לכם, לא בחינם העידה הגמרא שחמות וכלה לא מסתדרות בינהם, עד כדי כך שהן יכולות להתייחד ביחד עם גבר, כי חזקה עליהן שתלשנה אחת על השניה, היחסים הללו הן כנראה גזירת שמים. לא משנה מה שתעשי ומה שלא תעשי תמיד יהיו טענות עליך.
אני מגיע לכלתי יום אחד, היא מאכילה את התינוק, הוא לבוש בחולצה שקניתי לו (אני הרי פותחת אתה ארנק!) ואפילו סינור היא לא מלבישה לו, הוא כמובן מתלכלך, נו... זה ברור למה שתשמור על בגד שלא עלה לה גרוש? בלי לדבר שתי מילים, הרי שוויגר צריכה לשתוק, נגשתי למגירה, הוצאתי סינור והלבשתי לו, בינתיים עשיתי קצת סדר במגירה, אני לא יכולה לסבול שהכל לא טיפ טופ מקופל. ככה היו זרוקים שם כל מיני דברים לא מקופלים.
הייתם צריכים לראות את הפרצוף שהיא עשתה לי כלתי, במקום לומר תודה עוד כעסה. כאילו מה? בסך הכל פתחתי מגירה של סינורים!
אני לא מהסוג הזה שבאה לכלה ומתחילה לפתוח סירים לראות מה שהיא בישלה, זה בכלל לא מענין אותי, אני לא אוהבת להתערב, אבל כשהגעתי יום אחד לבקור ראיתי שאריות של עוף על השולחן, שמתי לב לפי העצמות שכנראה כל אחד מהם אכל רבע עוף, אני חושבת לי בלב מאיפה יש להם כסף לאכול בסתם יום חול רבע עוף כל אחד, מילא הבן שלי מוטל, הוא באמת צריך את העוף, הוא כזה מן חלש, אבל היא, מה הבעיות שלה? היא לא אחרי לידה למה היא צריכה רבע עוף, לא אמרתי כלום, אני לא מהסוג שאומר, אבל סתם כבדרך אגב שאלתי אותה אם לקצב הם משלמים מזומן או שהם רושמים בהקפה, כי חובות בחנויות יש להם טבע לתפוח, במיוחד כשקונים הרבה.
כשחתנתי את הבן השני שלי, אמרתי למוטל, שיקנה לעצמו חליפה לחתונה, נתתי לו 900 שקל בשביל זה. ומה אני מגלה, שהוא לא קנה לעצמו, אלא לאשתו חליפה, ואיך הוא הסביר לי את הענין? הוא טען שחליפת השבת שלו עדיין נראית בסדר, אבל לאשתו אין מה ללבוש כי היא הוסיפה במשקל אחרי הלידה, את שומעת כאילו ואני אשמה שהיא שמנה, היא לא יכולה ללכת לאיזה חוג להרזיה, באמת כל אחד אחראי על הגוף של עצמו, אם היא רוצה שהבגדים יעלו עליה, היא צריכה להיות במשטר דיאטה. אני יודעת מה זה להשמין, כל שנה אני מוסיפה 5 קילו, אבל אף אחד לא סובל מזה, אני לא זורקת את עצמי על אף אחד שיקנה לי בגדים בגלל ששום דבר לא עולה עלי!
הכלה שלי כמה שאני עושה בשבילה זה לא מספיק, אני מרגישה שהיא מתנכרת אלי, אני משתדלת כל כך יפה לחייך אליה, לומר לה מילה טובה, הנה לפני שבוע, היא חזרה מאסיפת הורים, אמרו לה שהילד ברוך השם נפלא, מה אמרתי לה? שהיא צריכה להודות לאלוקים על השידוך שהיא עשתה, עם אבא כזה - מה הפלא שהילדים נהדרים? לא לכל אחד יש בעל שיש לו גישה כל נפלאה לילדים. לא לכל אחד יש בעל עם גנים כל כך מצוינים, עם כשרונות מולדים, הוא ירש את התכונות של אבא שלו, ולכן הוא מצוין בנוסף ניכר כל ההשקעה שמוטל נותן להם, את החיים שלו הוא משקיעה בילדים.
ערב אחד, אני מגיעה לשם והיא לא בבית, מוטל שומר על כל הילדים, אני לא יאכנע, אני לא מבקשת דו"ח לאן שהם הולכים, אבל בכל אופן באתי והיא לא היתה, אז זה סתם מענשלאכקייט לשאול איפה שהיא, אז מוטל אומר לי שהיא הלכה למכירה. שמעתם, הולכת למכירה ומשאירה את הבעל שישמור על הילדים, זה כבוד לבעל? לא מצא חן בעיני כל הענין אבל לא אמרתי כלום, רק שאלתי אותו למה היא לא טרחה להשכיב את כולם לפני שהיא יצאה לבלות כדי שהוא יוכל ללמוד בשקט.
למחרת התקשרתי סתם לשמוע מה שהיא קנתה במכירה, אבל היא לגמרי התבלבלה כששאלתי אותה מה היא קנתה במכירה, והיא התחילה לומר, מה מכירה… איזה מכירה… אה כן כן מכירה… אה לא קניתי כלום… לא היה משהו מיוחד. כל הענין לא הריח לי, ככה זה, תמיד הם מסתירים משהו, אבל כמובן שלא אמרתי כלום רק שאלתי אותה למה היא לא מודיעה לי כשהיא הולכת אולי גם אני הייתי מוצאת שם משהו, מה יש לשוויגר לא מגיע לקנות פעם משהו במכירה? אז היא התחמקה ממני באלגנטיות, והיא אמרה שהיא הצטערה שלא פגשה אותי כשבאתי לבקר, חבל שלא התקשרתי קודם, שאלתי אם יש לה מזכירה שצריכים לקבוע אתה פגישה מראש, ומענין אם יש לה ביומן איזה תאריך פנוי בחודש הקרוב שאוכל לבקר אותם. שמעתם? שוויגר צריכה להודיע מראש על בואה, אני לא יכולה כך בטבעיות סתם לקפוץ אליהם לבקור, לראות מה שלומם, הכל צריך להיות רשמי.
תראי מה אני אגיד לך, כל אחד תלוי איזה טיפוס שהוא, אני טיפוס כזה חם, נותן, יש לי מקום בלב לכולם, אני תמיד אומרת לילדים, תודיעו לפני שאתם באים כדי שאוכל להתכונן לביקור שלכם, שאוכל לאפות עוגה, אני רוצה לתת לכם מכל הלב.
יום אחד אני יושבת לי בבית מנסה לנוח אחרי יום עמוס, והנה נפתחת הדלת, מוטל מגיע עם אשתו, אני מחייכת, אבל רותחת, ממש אין לי כח אליהם עכשיו, בטח אצטרך להגיש להם ארוחת ערב, למה הם לא התקשרו לשאול אם אני רוצה עכשיו ביקור? תכף אני אצטרף להכין להם ארוחת ערב, למי יש כוח לזה עכשיו.
הם נכנסים ומספרים שהיו באזור ורק קפצו, אני שואלת אם הם רוצים לאכול והם מסרבים, הם נורא ממהרים, אז שאלתי אותם אם הם לא סומכים על הכשרות שלי, זה כבר לא פעם ראשונה שהם לא אוכלים אצלי, הם ישבו כמה דקות והלכו, ומה הם היו עושים אם לא היה לי נעים שהם נופלים עלי ככה בהפתעה, כבר אין טלפון להודיע – לשאול לפני שבאים?
אבל אני למדתי לבלוע ולשתוק, עדיף להחנק ולא לעשות מריבות, בוויכוחים את יודעת איך שזה מתחיל את אף פעם לא יודעת איפה שזה יגמר, אז אני תמיד מחייכת, פותחת את הארנק ונותנת, ואף פעם לא תשמעי ממני מילת בקורת, בזמן האחרון היא החליפה תסרוקת הכלה שלי, התחילה ללכת עם קצוץ, מה זה לא הולם אותה, פשוט מבגר אותה בעשר שנים, אמרתי למוטל, אבל הוא אמר שבעיניו זה מוצא חן ושאשתו מאד נהנית מהתספורת הקצרה, אז אמרתי לו שהם עדיין צעירים והטעם שלהם לה הספיק להתבשל מספיק, יופי זה ענין של עומק, ענין של הבנה בחיים, אבל אמרתי לו שאני לא אעשה מזה עסק, והם לא חייבים להתיעץ אתי, אבל חבל שלא לקחו אותי לפאנית, אם כבר מוציאים כסף, אז לפחות שלא יזרקו אותו לפח.
אני מאד משתדלת להיות שוויגר חמה כמו אמא, אני לא רוצה שהכלות שלי ירגישו כמו שאני הרגשתי כלפי חמותי, תמיד היא נתנה לי הרגשה שהיא רוצה להשתלט עלי, שהיא רוצה לנהל לי את החיים, שאני חסרת נסיון ורק היא החכמה והטובה, תמיד אמרתי שאני כבר אהיה אחרת, ואני שמחה שאני מצליחה לעמוד במשימה, אני רק מתפללת כל יום להשם שיבוא יום והכלה שלי תלמד להעריך אותי, זה ענין של הבנה, הצעירים האלו לא מבינים כמה אנחנו טובים אליה, כשהיא תהיה חמות בעצמה, היא תבין איזה חמות נפלאה היתה לה, אין לי ברירה, אני חייבת להמתין בסבלנות, ובינתיים אני סוגרת את העיניים, סוגרת את הפה ופותחת את הארנק, שוויגר למופת.
(ממש מקווה שאף אחד לא חושב שאני המכשפה מהטור הסטירי! לא להתבלבל בגלל שזה כתוב בגוף ראשון, קל יותר להוקיע תופעות ולהראות אותן בראי הפוך כשהן כתובות בגוף ראשון.)
