על כלה צעירה
ברוך היה הבכור במשפחה. כאשר ברוך התארס, הרגישו אביו ואמו שמעיין של אהבה נפכה מלבם, רגשות עזים של חיבה שטפו אותם כלפי הכלה החדשה שלהם. הם ממש הרגישו שהם קבלו בת, היא היתה כל כך מתוקה בעיניהם, חכמה ונהדרת.
האם הרגישה כלפיה ממש כאילו והיא ילדה אותה, והיא הרגישה שהכלה היא כמו בת ולעולם לא תופלה לרעה כלפי בנותי, לא יהיה מציאות שאתן להן משהו והיא לא תקבל, בת היא לכל דבר וענין.
בכל פעם שרק חשבה על הכלה זרם שם אושר הציף אותה, היא היתה כל כך שלמה עם השידוך, וכאשר שאלו אותה ‘נו... איך זה להיות שוויגר?’ היא בכלל לא הבינה את השאלה, והתשובה הספונטנית שלה היתה, ‘אני לא שוויגר כי קבלתי בת.’
כאשר הכלה הגיעה לשבת, אחר האירוסין, החמות לא יכלה הייתה לכלוא את אהבתה וחבקה אותה והחמיאה לה בכל הלב. זה היה נראה ממש כדבר בלתי נתפס האהבה העצומה הזו שהם רחשו לכלה, בחורה שהם רק מכירים מספר שבועות. לא היה להם ספק, שאהבה זו מוצקה וחזקה לא פחות מהאהבה שהם רוחשים לכל שאר יוצאי חלציהם, זו הייתה הרגשה כל כך טבעית ומושלמת, עוד בת נפלאה וטובה התווספה למשפחה.
ההתרסקות הגיעה הרבה יותר מהר מהמצופה.
ציפי הכלה הצעירה, שמחה מאד עם החתן שלה. היא נכנסה למערבולת של הסטטוס החדש די בלי הכנה מוקדמת. היה זה הבחור הראשון שנפגשה אתו, ולפני שידעה בדיוק מה קורה היא כבר הייתה מאורסת.
ציפי הגיעה ממשפחה חמה ותומכת, היו לה הורים, אחים ואחיות, והאמת? שבכלל לא היתה חסרה לה משפחה נוספת, היא לא חכתה לדמות שתמלא את המקום של אמא שלה, היא לא הייתה חסרה גדוד של אחים ואחיות, היא בכלל לא היתה חסרה חום והאהבה, ומה שהורעף עליה עתה היה נראה לה די מיותר.
חתן היה נשוא חלומותיה, היא מאד רצתה להתארס, והיתה מאושרת עם החתן, היא העריכה אותו עד בלי די, וידעה שהיא קבלה אוצר. בכל פעם שהיתה נפגשת אתו היו קורנות פניה, והיא בהחלט שדרה לו את האושר המושלם שלה בזכיה.
לפני שהתארסה כאשר היתה שקועה בחלומות אודות העתיד שלה, משפחת החתן בכלל לא תפסה חלק בכל החלומות האלו, משום מה תמיד רק התמקדה ברצונה לחתן, ולא היתה מודעת שבעצם זו עסקת חבילה ועם החתן מקבלים גם משפחה. מי בכלל חושב על משפחת החתן, מתפללים לזווג טוב, מייחלים שהוא יהיה מתמיד ובעל מידות, אבל מי בכלל חושב על המשפחה שלו? היא לא ייחלה לקבל משפחה, היא לא ציפתה להם, והם בכלל לא היו בתחום השאיפות שלה. היא כלל לא ערגה להשתלב בתוך משפחה נוספת, המשפחה הטבעית שלה הספיקה לה ומלאה את כל צורכיה.
לעומת זאת אצל משפחת החתן, פינטזו עליה במשך שנים, מי תהיה הכלה של ברוך – שהיה הגדול מכל הצדדים, איך היא תהיה, וכבר כל כך רצו להכיר אותה ולקבל אותה למשפחה, כה הרבה חלמו עליה. ועתה כשהגיעה רצו להרעיף עליה את כל מצבורי האהבה שהם שמרו עבורה.
ומה שקרה כאן היתה בעצם תאונה חזיתית. חוסר תאום בציפיות בצורה טוטלית.
מצד אחד משפחה שכמהה להכיל את הכלה, לקבל אותה, לשלב אותה בכל המערכת המשפחתית. ומצד שני בחורה צעירה, שהאהבה הגדולה שהורעפה עליה הייתה אפילו מעיקה, היא כלל לא הייתה מוכנה אליה, לא מודעת למה שמחכה לה ולמה שמצפים ממנה. והחום שהורעף עליה במקום שיחמם אותה, גרם לה אפילו לכוויה.
המציאות היתה שהכלה לא השיבה במטבע שטבעו לה, היא הפגינה קרירות. היא היתה מאופקת ומסויגת, היתה מחייכת בנימוס אבל לא מעבר לזה. לא פעם היא אפילו הפגינה עוינות וניכור.
השוויגר הבחינה ביחס של הכלה כלפיה, והיא הרגישה שסתרו לה על הפנים, היתה זו סתירה מצלצלת שהשאירה אותה בפה פעור ובנוקאאוט מושלם, היא הרגישה מובסת. היא לא ידעה על מה ולמה קבלה את התגובה הזו מכלתה שכה אהבה. בתחילה היא נסתה למצא תירוצים להתנהגות הזו, אבל מהר מאד המציאות טפחה על פניה. לא היה ספק בדבר שהכלה מעונינת לשמור על מרחק, לא מעונינת להשתלב בתוך המשפחה, ולא מרגישה איזה שהם רגשות חיבה יותר מדי כלפי המשפחה החדשה.
החמות נכנסה ממש למשבר, לילות שלימים הרטיבה את הכר בדמעותיה, מרגישה שקשה לה להתנחם. רק לפני בעלה היתה משיחה את כאבה ואת הצער העמוק שלה. כל פעם שחשבה על בנה וכלתה הייתה מרגישה צביטה בלב.
אך הזמן מרפא הרבה מכאובים, וגם עוצמת הכאב הזו קהתה. השוויגר הפסיקה לבכות בלילות, וכבר לא היתה מרבה כל כך לדבר על כך עם בעלה, ואפילו בינה לבינה כבר לא הייתה כאובה מהמצב, היא התרגלה למציאות והשלימה אתה.
חלפו הימים, השוויגר פחות ופחות חשבה על הזוג הצעיר, פחות התגעגעה אליהם, היא המשיכה את סדר יומה שהיה עמוס, היא היתה אשה צעירה יחסית, עסוקה בגידול הילדים האחרים, עסוקה בעבודה מחוץ לבית, ועסוקה בניהול משק הבית. לא היה לה זמן פנוי. החיים המשיכו לזרום, והקשרים עם הכלה כבר לא היוו את מרכז עולמה. נכון שמדי פעם היא היתה נזכרת, וצביטה עזה היתה לופתת את ליבה, אבל היא היתה מתנערת, אומרת לעצמה שהעיקר שהם מאושרים, העיקר שטוב להם האחד עם השני, העיקר ששלום ושלוה שורר בביתם, והם מאושרים האחד עם השני, והיא היתה ממשיכה הלאה.
חלפה שנה חלפו שנתיים ושלוש הזוג הצעיר הפכו להורים, נולדו להם שני ילדים חמודים, והם קבלו את תפקיד ההורות במלא הרצינות. ועם התפקיד החדש, גם אופקים אחרים נפתחו להם. ואז לפתע נחתה עליהם ההכרה שהם בעצם נמצאים די בחוץ בכל מה שקשור למשפחת הבעל והדבר היה חסר להם, לפתע היה חסר להם החמימות שכל כך איפיינה את הקשרים בראשית הדרך, היה חסר להם מאור הפנים שבו היו מקבלים אותם תמיד, וכאשר הם היו מגיעים למשפחה, הם היו מרגישים שהם לא שייכים ללכידות האופפת את השאר, הם בעצם נטע זר.
בינתיים התחתנו עוד אח ואחות של הבעל, ובני זוגם השתלבו מאד במשפחה של הבעל, הם היו חלק בלתי נפרד, וניכר היה שהקרבה היא לא מן השפה לחוץ. הגיסה החדשה הייתה מעורבבת היטב עם המשפחה החדשה, והיו לה קשרי קרבה עם החמות והגיסות.
לפתע הכלה גילתה את חמותה, גילתה את גיסותיה ורצתה להתקרב, רצתה להיות חלק מהווי החי והתוסס והשמח, רצתה להרגיש ממש חלק מהמשפחה, והיא לא ידעה בדיוק כיצד לעשות זאת, היא חשה היטב שכולם מרוחקים ממנה. היא ידעה שכדי להשתלב במשפחה יהיה עליה לעבור הרבה מאד מחסומים.
אם בתחילה שערי הלב היו פתוחים לרווחה וכל מה שהיה עליה לעשות זה לעבור בשער, ולהיכנס למעמקי הלב, אם בתחילה כל האהבה היתה מתנת חינם שלא נדרש ממנה שום דבר תמורתו, הפעם זה כבר לא היה כך. עכשיו היא הייתה אאוטסיידרית והיא הייתה צריכה למצא דרכים כדי לפלס את הדרך.
כל כך הרבה תסכולים ותסבוכים יכולים היו להימנע במערכת היחסים הזו אלו הכלה והחמות היו מקבלים הדרכה נכונה. אילו כל אותם אנשים נפלאים שעסוקים בלהדריך את החתן והכלה לקראת החיים החדשים היו גם מדריכים אותם כיצד להתנהג לא רק אל בן הזוג אלא גם אל משפחתו, הכל יכול היה להיות אחרת.
הרי המציאות היא שלא פעם מדריכים את הכלה במפורש, הזהרי מחמותך, אל תתקרבי אליה, היא תתערב לך בחיים, היא תהרוס לך את החיים, תתפסי מרחק, מה שפחות תתעסקי עם חמותך כך ייטב לך, נותנים לה כל הזמן הרגשה שהיא מגיעה לארץ אויב, ועליה לעמוד על המשמר שלא יהרסו לה את הבית, מרכיבים לה משקפיים שדרכם היא רואה את החמות כמכשפה שמככבת בספרים של האחים גרין, אותה אחת שעם מטאטא ביד רק רוצה להרוס לה את חייה, כמה שתתפסי יותר מרחק כך יהיה לך טוב יותר, זו האמירה שמהדהדת כל הזמן באוזניה, ומה הפלא שהיא תופסת מרחק, ומנסה להציל את החיים שלה מפני אלו שנראה לה שקמים להרוס לה אותם?
אילו היו משכילים להדריך אותה כיצד להשתלב עם המשפחה החדשה, כיצד לדעת לפתוח את הלב, וללמד אותה שהלב הוא גמיש יש בו מקום עבור כולם, והעובדה שהיא תאהב את המשפחה החדשה שלה, היא לא על חשבון האהבה שהיא חשה כלפי משפחתה היא, אפשר לאהוב גם את אמא וגם את החמות, הקרבה עם הגיסות היא לא על חשבון הקרבה עם האחיות, הלב מכיל את כולם, להפך ככל שאנו מכניסים לתוכו יותר אנשים, כך הוא מתרחב יותר וגדל, אפשר לאהוב את כולם, אילו היו מעוררים את שימת לבם, עד כמה חיכו להם וכמה שמחים אתם, כי אז כל ההסתכלות של הכלה היתה אחרת.
הדרכה נכונה, יכולה לעשות את כל ההבדל, כי הרי כל מה שהיה חסר כאן זה נסיון החיים של הכלה וגם של החמות. הכלה היתה בחורה צעירה, לא מנוסה, הגיע לסיטואציה לא מוכרת ולא ידעה כיצד להגיב, היא קבלה את כל האהבה המורעפת עליה כמובן מאליו, ומכיון שלא היתה לה כל הכנה מוקדמת, גם לא הכניסה מחשבה לזה, ולכן כך היתה התגובה שלה.
היא לא ידעה את מה שהיא יכולה להפסיד, לא עלה על דעתה איזה אוצר של אהבה אין קץ מעמידים לרשותה, ואשר יחס לא נכון יכול לסתום את המעין. היא בכלל לא היתה מודעת לחובות שלה כלפי משפחת החתן, כל מה שספרו לה הוא שהיא חייבת להיות אשה טובה לבעלה, שהיא צריכה לדעת איך להקים בית טוב, ושכחו בכלל להכין אותה לכך שהחתן מגיעה עם משפחה, וגם כלפיה היא צריכה לדעת כיצד לנהוג. וזה לא רק עניין של חייבת וצריכה, זה עניין של מתנה שהיא מקבלת, מתנה טובה, והיא עלולה לזרוק אותה ולהוציא אותה משימוש ולהפסיד הרבה.
אך גם החמות לא קבלה הדרכה נכונה. החמות היתה צריכה להבין שמדובר כאן בבחורה חסרת נסיון, שהרבה מהתגובות שלה הם לא מרצון לפגוע אלא פשוט מחוסר ידע וחוסר נסיון, וגם מההלם של החיים החדשים שהיא נמצאת בהם. שצריכים לתת לה את הזמן שלה. כמו שמגדלים שתיל בגינה, לאט לאט ובסבלנות, ולא פעם השקיה מרובה מדי יכולה להרוג את השתיל, כך גם במערכת יחסים חדשה ורגישה, צריכים לצעוד עקב בצד אגודל, להבין שלא כל אחד מגיע מאותו הרקע, לא כל אחד רגיל לצורת התנהגות מסוימת, לא כל המשפחות הן חמות ומפגינות את החום בצורה חסרת מעצורים, לא כל אחד יכול להשתלב מיידית במשפחה שהייתה לו זרה בתחילה, ולוקח זמן עד שאפשר לישר קצוות ולסגור מעגלים. עם כל האהבה היוקדת בלבה השוויגר היתה צריכה להתיחס לכלה כפי שהיא התיחסה לילדיה כשהיו קטנים, עם סבלנות, תקוה ואהבה. לדעת שלא בונים את הכל ביום אחד, ואמנם יש בנות צעירות שיכולות מיד להשתלב ולהעניק חום ואהבה, ויש כאלו שזה לוקח להם יותר זמן, צריכים לתת להם את הזמן שלהם, ועם סייעתא דשמיא לאט לאט יתישרו ההדורים.
חוסר התקשורת פגע בכולם.
