בין כלה לחמתה
24/02/21
קורונה, אין סעודות משותפות ענקיות, לא שמועים רמקולים ברחובות, פורים כאילו עובר מתחת לראדאר, זה לא משמח, אבל אולי אפקט אחד טוב כן יהיה לכך. השאלה היא מה קורה עם משלוחי המנות?
כל אחד והאסוסיאציות שלו לתאריכים מסוימים. לכל אחד יום הולדת בתאריך שונה, יום נישואין מיוחד לו, ועוד אבני דרך שמעוררים בו, ורק בו אסוסיאציות מיוחדות. אך ישנם תאריכים שבעצם אמורים להעביר בכולנו את אותם התחושות, אנו אמורים להיות פחות או יותר מאוחדים ברגשות שלנו, אבל לא כך הוא, גם אותם תאריכים שלכאורה הינם משותפים, לובשים אצל כל אחד מאתנו צורה אחרת.
כשאומרים פורים מה מתנגן לכם בראש? רמקולים ברחובות, קלטות המושמעות בווליום גבוה, ריח עשן של קבצונים למינהם, דלת סובבת על צירה במשך כל היום, תחפושות, ילדים המביאים משלוחי מנות, ואתם עסוקים בלהחזיר, סעודה טעימה, והעיקר שמחה.
אבל לרוחל'ה אומר פורים – כאבים. כן התקפות חמורות של כאבי בטן, כאבים עוצמתיים עד כדי אישפוז. ואם תחשבו שהכאבים הם תוצאה של אכילת יתר של ממתקים, טעות היא בידכם, רוחלה אפילו לא פוזלת לעברם, היא עסוקה מדי בכאביה. היא לא שומעת את המוזיקה, היא לא רואה את התחפושות, היא בכלל לא נהנית מסעודת פורים, אצל רוחלה פורים הוא מילה נרדפת לכאבי בטן!
הכל התחיל לפני ארבע שנים, שלושה חודשים לאחר החתונה של רוחלה.
לקראת פורים החלה רוחלה לתכנן את משלוח המנות שתכין לחמותה. הזוג הצעיר לא היה משופע בכסף, אבל רוחלה רצתה להראות לחמותה שהיא אוהבת אותה, שהיא מעריכה את מסירותה אליה, ושהיא רוצה להשתלב בביתם, שעל אף כל מיני הבדלי מנטליות שונים, טוב להיות כלה שלהם, והיא מקוה מאד שבמשך הזמן היא תשכיל להשתלב במאת האחוזים, ולרגל כל ההחלטות החגיגיות הלאו החליטו בני הזוג לא לקמץ בכסף.
רוחלה קנתה 2 ק"ג בשר בקר והכינה אומצה טעימה, ובנוסף היא קנתה עוגת קרם יפה. לקראת הסעודה צעדו בני הזוג אל עבר ההורים. בטוחה היתה רוחלה שמשלוח המנות שלה יהווה תוספת נערכת בסעודת הפורים.
רוחלה הגישה את משלוח המנות שלה, החמות הודתה לה אך תוך כדי דיבור נראתה מופיעה רותי הכלה השניה. לא בדיוק נכון לאמר נראתה מופיעה מכיון שבעצם היא היתה מוסתרת כולה מאחורי ארגז ענק מידות שהיא ובעלה אחזו בו בצוותא. הארגז היה מקושט בצורת כרכרה, וכאשר הגיחו בני הזוג מאחורי הארגז לאחר שהניחו אותו על מרכז השולחן בסלון הצטופפו כולם לראות מה בתוכו, ואכן היה מה לראות. רותי אפתה חלה ענקית בצורת סלסלה יפיפיה, (החלה לא היתה יכולה להיכנס לתנור הביתי שלה, והמאפיה בגבעת שאול הסכימה תמורת תשלום הוגן לאפות זאת אצלם) והחלה היתה מרופדת במפית מיוחדת ומעליה דברי מאפה מיניאטורים יפיפיים. מה לא היה שם, עוגות בצורות פרחים מקסימים מצופים בסוכר צבעוני, לחמניות קטנטנות שלא רק שהיו יפיפיות אבל טעמן היה ממש מיוחד, בצקים דמוי אווזים ממולאים בקרמים מרשימים ועוד ועוד ועוד, והכל מונח בצורה מושלמת שקשה להאמין שזו לא תמונה אלא דבר אמיתי.
וקריאות ההתפעלות לא מפסיקות, ורותי מחייכת בסיפוק.
כל מי שהגיע הביתה התפעל ובצדק ממשלוח המנות המרשים והמיוחד ובמשך כל הסעודה לא הפסיקו להלל ולשבח את כל המטעמים, ורק החם – חמיה של רוחלה זכר להחמיא לרוחלה בסעודה שהבשר שהביאה טעים.
לשנה הבאה מאחרי ט"ו בשבט החלה רוחלה לדאוג, מה יהיה? איזה משלוח מנוח תכין היא? כיצד תוכל היא להתמודד עם משלוח המנות של רותי? רוחלה פרגנה לרותי עם כל הלב אבל היא לא רצתה שחמותה תרגיש שהיא מזלזלת בה ולא מוכנה להקדיש עבורה, ובעצם מחפשת את הדרך הקלה, דבר שאולי יורה על חוסר מסירות. אבל מה לעשות ורוחלה בכלל לא בכיוון של היצירתיות הזו?
הלחץ הנפשי של רוחלה גבר, ושבוע לפני פורים היא קבלה כאבי בטן קשים, הכאבים הלכו וגברו, הרופא הפנה אותה לאישפוז, שלושה ימים שכבה רוחלה בבית חולים, עברה אין סוף בדיקות, ולבסוף שוחררה שלושה ימים לפני פורים הביתה עם הוראות לנוח… ולרוחלה רווח, אף אחד הרי לא מצפה ממנה שלאחר אישפוז תכין משלוח מנות מי יודע מה… היא הרגישה שמשמים פשוט רחמו עליה והביאו את ההתקף.
לשנה הבאה כאילו על פי הזמנה שוב תקפו את רוחלה כאבי הבטן הנוראים, הבטן התקשחה, הכאבים היו כל כך קשים שהיא בקושי יכולה היתה לזוז, הרופא בקש שתתאשפז, אבל רוחלה אמרה שהכאבים מוכרים לה משנה שעברה והיא רוצה לנוח. כולם דאגו, בראש החמות שהזהירה אותה שלא תעיז לרדת מהמיטה, ושוב מובן היה שרוחלה אינה מסוגלת כלל להכין משלוח מנות, והיא ניצלה.
כאשר בשנה השלישית שוב תקפו את רוחלה הכאבים העזים לאחר שהבינה שרותי עברה קורס נוסף לאפיה מיוחדת והיא מתכננת משהו משהו, החליטו כולם שרוחלה כנראה אלרגית לתקופה הזו של השנה, אולי למזג האויר, אולי לפריחה, ולא ידעו הם שהאלרגיה מקורה במקום אחר לחלוטין.
ציפי דווקא כן יצירתית ומוכשרת, היא אוהבת להתעסק עם אומנויות שונות, ביתה מקושט בטוב טעם, אבל שבועיים לפני פורים היה רוצה בעלה למצוא לעצמו איזה מחסה, הלוואי ויכול היה למצוא לעצמו מקום לשם יוכל לברוח ולא יאלץ להגיע הביתה עד לאחר הפורים. עצביה של ציפי מרוטים, היא חייבת להכין לחמות משהו משהו משהו… זה לא יכול להיות סתם דבר, זה חיב להיות נהדר, מיוחד ומרשים, והכפרה - כל בני הבית. מי מדבר על הכנת אוכל… בשביל זה יש מסעדות… שיאכלו לחם ומים, שלא יאכלו…שיעשו דיאטה, שילכו לשכנים, שלא יבקשו בקשות, שלא יכנסו לסלון, שלא יבקשו עזרה בהכנת שיעורים, צריכים גם להכין תחפושות, בשביל זה יש לילה, שינה בלילה זה רק בשביל עצלנים, אסור לישון, חבל על הזמן, מספיק לקפוץ לבקר במיטה למשך שעתיים מארבע עד שש לפנות בוקר… חייבים להכין לחמות משהו נפלא, למה השוקו נופל מהידיים בבוקר, למה אף אחד לא מוריד מהשולחן בבית הזה? למה כל הבלאגאן. למה אף אחד לא מעריך את מה שאני עושה? איזה בית זה? איזה אנשים? איזה כפיות טובה? למה הילדים רבים כל היום? למה אין טיפת שקט כאן בבית? למה הטלפון כל הזמן מצלצל ואנשים מפריעים? למה אף אחד לא שוטף את הרצפה? שקט!!! אני חייבת להתרכז זה כבר כמעט פורים ועדיין היצירה האומנותית אינה גמורה… חייבים לעבוד… חייבים להספיק… למה הילדים כאלו נעכסים… למה הם לא מתחשבים… למה הם רבים כל היום… למה הקטן צורח ברציפות? למה אף אחד לא מוכן להחליף לו טיטול? די… שקט… זה יצא קצת עקום.. אני חייבת להתיר… הצילו… אני מתמוטטת…
והבעל היה מאחל לעצמו שפורים היה חל רק פעם אחת בשנתיים ואולי עדיף שיבא רק עם שנת השמיטה.
דבורי היא אשה עובדת, אין לה זמן להכין מתנה מיוחדת לחמותה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר, לדבורי יש רעיונות לא כל כך מקוריים, אבל בהחלט עונים על הדרישות.. היא פונה ללאה, הידועה ביצירות האומנות היפהפיות שלה, היא מזמינה מראש משהו מיוחד, ומשלמת עליו טבין ותקילין – משכורת של חצי חודש, כן הם יהיו מוכרחים להצטמצם, מה לעשות, הבעל לא יקבל נעליים חדשות, אף אחד לא רואה את החור בסוליה, היא לא תקנה לעצמה שמלה לחג, לא נורא תסתדר עם מה שיש, אמנם שמלת השבת מתפוצצת עליה, מה לעשות היא לא מצליחה להוריד את עשרת הקילו שהוסיפה בלידה, אבל לא נורא, תלבש מעל זה סוודר ולא יראו, העיקר שלחמות תהיה תמונה אומנתית נפלאה. העיקר שחמותה תשמח ותהנה ותדע שהיא כלה ממש ממש מסורה, שנורא נורא אוהבת אותה…
מה שהיא לא ידעה הוא שחמותה בודקת את קירות ביתה וחושבת איפה? איפה למען השם היא תתלה את מה שתקבל השנה? מה היא אמורה לעשות עם כל כך הרבה אומנות, אולי כדאי לפתוח מוזיאון מכל הרצונות הטובים של כל הכלות הנפלאות?
ואיפה היא אותה כלה גבורת רוח, אשר ימלאנה לבה להביא לחמותה משלוח מנות באלעבטיש, בפרופורציה שלא לוקח יותר מאשר שעה להכין אותו, והוא פשוט טעים, וטוב לאכול אותו והוא מטובל עם הרבה אהבה ומסירות, והחיוך מבטא הערכה אמיתית? ואיפה היא אותה חמות שתשכיל להעביר לכלתה את המסר שאכן היא באמת מתכוונת, ולא סתם אומרת, כשהיא מבקשת אנא! הפסיקו עם משלוחי המנות שלא מוסיפים מאומה מלבד חור בכיס ועוגמת נפש? ואולי כדאי היה להביא למשלוח מנות תקשורת אמיתית, תקשורת כנה ובונה שיש בה שתי מנות - האחת של כנות והשניה של אהבה ולצאת בזה ידי חובה. אז כדי להתחיל לצעוד, הכלה מן העבר שלה, החמות תבוא לקראתה, הן תפגשנה באמצע הדרך ותפולנה האחת לתוך זרועות חברתה, ותמסורנה את מתת לבן האחת לשניה, תגשנה בתור משלוח מנות את תקשורת הלבבות
