משלוח חינם בקניה מעל 500 ש"ח

תקשורת בין אורחים למארחים


תקשורת בין אורחים למארחים חלק ב'

יופי, החלטתם לארח! החלטה אצילית ויפה. אבל צריכים לדעת איך לעשות אותה.

ראשית האם באמת החלטתם לארח, אתם שמחים לאחר או שבלית ברירה הסכמתם לקבל את 'הפשיטה'?

הנקודה הזו היא מאד חשובה. יש לה השלכות על כל המשך הביקור. אם אתם מהסוג שיכולים לארח בקלילות, ועל אף שלא הייתם מעונינים מלכתחילה באורחים, ברגע שהם הגיעו אתם נהנים ומשתלבים, הכל בסדר.

אבל אם אתם מהסוג שהנושא מלחיץ אתכם ביותר, לפעמים יכולים להיות לביקור לא רצוי השפעות ארוכות טווח ובלתי הפיכות. לכן עצתי היא – זהירות, אני לא לוקחת על העצה אחריות אבל אצלי היא תמיד עובדת! אם מודיעים לכם על ארוח לא צפוי, ואתם לא מעונינים בו, ואין סבה טראומטית שתעשו זאת כמו – מחלה, לידה, פציעה, חמות וכו' ישנם דרכים אלגנטיות ולא מעליבות להתפטר מזה. אפשר לומר: אני כל כך רוצה שתבואו, ממש הפסד בשבילי שאני לא יכולה לקבל אתכם אבל בדיוק לציפי יש מבחנים..... זז לי הגב...... אפרים לא יהיה..... חמותי נמצאת אצלי..... עושים אצלינו שיפוצים ואי אפשר להיכנס הביתה ממש..... אנחנו נוסעים לחופשה והדירה כבר מושכרת..... יש ליענקי מונו וזה מדבק..... יש חשש לצהבת..... התאומים רבים כל הזמן ויש רעש רצוף.... התינוק בוכה כל הלילה..... הביוב עלה על גדותיו ליד הבית....

עדיף אי הנעימות שבסרוב לקבל את האורחים מאשר לקבל אותם ולצבור מרירות בתוך הלב נגדם, חזקה על מרירות שכמו מוגלה היא יודעת לבסוף להתפרץ החוצה והיא רק גדילה עם הזמן. אבל אם אתם מזמינים שיבואו אליכם, אנא אל תעשו את זה מהשפה לחוץ, אנשים מקבלים אתכם ברצינות. אין ענין כל הזמן להזמין שיבואו ולא להתכוון לכך. אני מכירה ספור שאני ערבה לכם שכל הפרטים שלו נכונים אם כי השמות כמובן יהיו בדויים. שרה ונחמה (שמותיהם לצורך הכתבה) היו חברות, הן למדו יחד, לאחר החתונה נפרדו דרכיהן, כל אחת עברה לגור בעיר אחרת. שרה תמיד היתה מזמינה את נחמה לבוא ולבקר אותה. יש לי בית ענק, בואו אלי, תשנו אצלי, תהיו אצלי, היתה שרה מפצירה בנחמה.

נחמה היתה צוחקת ואומרת היזהרי, אנו עוד נקבל את ההזמנה שלך ברצינות, ושרה היתה מגיבה זו כוונתי, אני רוצה שתבואו. שנים חלפו, בשתי המשפחות מספר הנפשות גדל. שרה ונחמה לא נפגשו לעיתים קרובות, רק בשמחות, אבל בכל אופן תמיד שרה מזמינה את נחמה שאנא תבוא, ולמה היא לא מגיעה אף פעם לבקר ועוד ועוד ועוד. עד שפעם אחת מחליטה נחמה לקבל את ההזמנה ברצינות, והיא מתכננת טיול בחופש בעיר של שרה. היא מתקשרת ערב קודם אל שרה ושואלת אם ההזמנה עדיין תקפה. מה השאלה אומרת שרה בודאי. אנחנו אף פעם לא פוחדים מאורחים. תגיעו נשמח אתכם מאד. אבל אני מגיעה עם ששה ילדים ובעל, מודיעה נחמה. אדרבה מזמינה שרה.

למחרת נסעו כל משפחת נחמה לעיר הצפונית. הם טיילו בעיר, ובשעות הצהריים התקשרו לבית שרה להודיע לה שהם יגיעו רק בשעות הערב המאוחרות, אבל היא לא צריכה לדאוג להם לארוחת ערב, הם מאורגנים. נהדר, שרה הגיבה, אנחנו אף פעם לא מפחדים מאורחים. (אלו בדיוק היו המילים)

בשעה תשע וחצי נוחתת נחמה בבית שרה עם כל הילדים הבעל והתיקים. שרה מקבלת אותה בחום. יושבים ומדברים, והילדים עייפים, נחמה כבר רוצה להשכיב אותם לישון. אחרי עשרים דקות של שיחה, היא מנסה לרמוז למארחת שהילדים עייפים, ואז שרה שואלת, ואיפה אתם מתכוננים לישון? נחמה נדהמת לא מבינה את השאלה ואומרת, כאן אנו מתכוננים לישון. שרה סוקרת את כל חבורת האורחים ואומרת, אבל איפה אני אשכיב את כולכם לישון, אין לי בכלל מקום. אני יכולה מקסימום לארח שנים ואולי שלושה לא יותר מזה.

נחמה מגמגמת, אבל שאלתי אותך, ושרה אומרת אבל לא חשבתי שתגיעי עם כל כך הרבה ילדים. הילדים יכולים לישון על הרצפה, על מזרונים, מציעה נחמה. אין לי מזרונים, משיבה שרה. הם יכולים לישון על שמיכות, ממשיכה נחמה להיות יצירתית אין לי כל כך הרבה שמיכות אפשר ללוות משכנים, מנסה נחמה להציל את שבטה.

אין לי שום קשר עם השכנים שלי, אני לא יכולה לשאול מהם דברים. מכריזה שרה.

השעה כבר אחרי עשר. מה יהיה, נחמה לא מבינה מה קורה כאן. היא מנסה לאלתר בית מלון, אבל כששומעים במה המדבר מסרבים לארח אותם.

לקח לה שעה שלימה עד שהיא הצליחה לאתר מקום חילופי. כשנפרדה מהם שרה, היא אמרה להם, היה נפלא לראות אתכם, אנחנו אוהבים אורחים, אף פעם לא פוחדים מאורחים! ונחמה חשבה מה הפלא שאתם לא פוחדים, אתם כאלו חזקים שאתם פשוט מעיפים אותם החוצה.  

כעבור חצי שנה נולד לשרה בן. כשנחמה אחלה לה בחום מזל טוב, מצאה שרה הזדמנות להתנצל על אותו ביקור אומלל וספרה שהרגישה מאד רע וממש לא יכולה הייתה לארח, ונחמה רק חשבה, אז למה הזמנת, אז למה בקשת שיגיעו, למה? את לא מרגישה טוב, שתהיה לך רפואה שלמה, אבל להזמין כשלא יכולים לעמוד בזה? לאשר את ההזמנה כששואלים אותך? לא נעים לך לומר לא, אבל לזרוק בלילה החוצה יותר נעים?

אבל לפחות בבית נחמה נשארה הבדיחה, "אנחנו לא פוחדים מאורחים!"

הסיפור אמיתי לחלוטין, ואם כי הוא כנראה יוצא דופן, אבל ישנם מקרים אחרים, שאנשים מזמינים, כי כך מקובל, וכך עושים, אבל למעשה הם בכלל לא מעונינים באורחים, אז בבקשה לא להזמין אם לא זו כוונתכם האמיתי.

אני מכירה גם קיצוניים לצד השני, דואגים שלא תהיה ספה בבית, כדי שלא יעלה בדעת אף אורח להגיע אליהם, שיבינו שאצלם בבית, אורחים אינם רצויים.

אבל אם אתם מזרעו של אברהם אבינו, והשעה והעת היו נוחים והזמנתם, והתכוונתם ורציתם את האורחים. והם כבר מגיעים אליכם, אז הנה כמה טיפים. לפני שהאורחים מגיעים, אני יודעת שאת רוצה שהבית יראה נפלא וטוב, אבל עשי טובה הורידי את כל הצ'אצקס שאת לא מעונינת שהאורחים יגעו בהם. במקום כל הזמן להעיר לילדים שלא יגעו בדברים מסוימים, או סתם לאכול את הלב, עדיף לסלק את הכל מהשטח. נכון, הבית יראה פחות יפה אבל האווירה תהיה טובה יותר. כסי את הספה עם סדין, כדי שלא תקבלי התקף לב בכל פעם שהאורח יעלה עם הנעליים, השתדלי לעשות את הבית שלך מקום שהאורחים יוכלו להתהלך בחופשיות ולא שיהלום בך ליבך שהנה הם דורכים על קריסטלים ועושים לך חורבן בכל מקום.

אם ישנם ספרים מסוימים שאת שומרת עליהם ולא רוצה שיקראו, פשוט סלקי אותם מהאיזור. יהיה לך הרבה יותר נעים מאשר לא לאפשר להם לקרוא אותם. עצה טובה, אל תהרגי את עצמך שהבית יהיה מושלם, הוא צריך להיות סביר. אל תהיה במתח להוכיח את עצמך, 'ביג דיל', אז יראו שלא כל פינה היא ממש תצוגה, אז מה יקרה? שיהיה לך ביטחון עצמי שלא תלוי כל כך בצורך להפגין מושלמות!!!

גמרת להכין את הבית, יופי צריכים להכין אוכל. ראשית דאגו לאוכל ושתיה בשפע. האורחים הגיעו רעבים ועייפים וצמאים. אם הם מגיעים לשבת, הכיני  עוגה וקוגל מיוחד עבורם, לערב שבת.

הכינו שתיה בכמויות הם צמאים. לא רוצים להוציא כסף על משקה מוגז, אפשר להקפיא בבקבוקים של סירופ – מים עם סירופ, מתקבל ברד פשוט נפלא, זול וטוב ונהדר לקבל בו אורחים. אפי עוגת שוקולד מיוחדת עבור קבלת הפנים. לא צריכה להיות עוגה אלגנטית, עוגה פשוטה קלאסית, מעורבבת שתהיה טעימה, לא צריכים קומות, לא צריכים קרם, לא צריכים שכבות. עוגה טריה רגילה עונה על הקריטוריונים. קני עוגות טעימות, לא צריכות להיות עוגיות אגוזים אלגנטיות. משהו סטנדרט טעים אבל שיהיה מספיק. לא להתקמצן.

זכרי את הכלל שיהיה מספיק מהאוכל, שיהיה מרק בשפע וגם שקדי מרק. אין דבר שיוצר יותר לחץ מאשר אורח מבקש תוספת ואין!

את מכינה המון דברים מיוחדים, יופי אבל אל תשכחי להכין גם את הדברים הסטנדרטיים, ומה יקרה אם האורחים לא יאהבו את הסלט הסיני והקוגל היפני, והליפתן הקווקזי? הכיני להם אוכל טוב ומוכר, סטנדרטי בנוסף לכל שאר הדברים. (ביננו, עשי לעצמך טובה, ואל תנסי להפגין את הכישורים הקולינריים שלך, הרי המטרה היא הכנסת אורחים ולא הגדלת האגו) תמיד יש קליינטים לבורקס ובלינצ'ס, אם את רוצה להכין מאכלים אקזוטייים, אין בעיה, אבל זכרי שיהיה גם מהמקובל, אחרת הם יכולים להיות רעבים.

הכנת משהו מיוחד, עוגה או משהו אחר, אין לך מזה כמויות, דאגי שמדבר אחר כן יהיו כמויות כדי שיהיה לך ממה להגיש מספיק. לכן אם האורח מבקש עוד מעוגת האגוזים ונגרמת את יכולה לומר, אני שמחה שכל כך אהבתם את העוגה הזו, היא תמיד נגמרת מיד, אבל יש לי מעוגת השוקולד, או הטורט.

תני לאורחים את האוכל אבל בבקשה אל תכריחי אותם לאכול. האורחת בדיאטה, היא עובדת על זה מספיק קשה, אל תשכנעי אותה לשבור את הדיאטה שלה, עשי מה שטוב בשבילה ולא מה שטוב עבורך. נורא מעצבן מי שבדיאטה ששוב ושוב מבקשים ממנה לאכול, ונותנים לה עצות, שזה לא כל כך משמין ורק קצת, וזה בסדר, ובכלל בשבת לא עושים דיאטה!!! הגשת אוכל, את שלך עשית,. הם בוגרים, נתי להם הרגשה נעימה והם יקחו ממה שבא להם.

הגישי לשולחן, עשי להם נעים לקחת, הראי שיש לך מספיק מכל דבר, אבל אל תכריחי, אל תשאלי כל הזמן למה אתם לא אוכלים ומה קרה, ואם זה טעים או לא. את תתני להם הרגשה שהם פוגעים בך אם הם לא אוכלים, אוכלים כי רעבים או כי מגרה אותם ולא כדי לתת לך הרגשה טובה. שימי מגשים מלאים, תנסי לתת להם, סרבו, קבלי את הסרוב בהשלמה, השאירי את המגש לידם, ובנימוס הציעי אחר כך שוב, אבל אל תדחפי כמו "דנילה תאכל את הבננלה", עברו הזמנים האלו. האורחים גדולים ועצמאים ויכולים לקחת אחריות על כמויות האוכל שלהם בעצמם.

דאגי שיהיה לידם פרוסות חלה במידה מספקת, שתיה, הכל שיהיה להם נוח לקחת מבלי שיצטרכו לבקש ממך כל פעם, כי לאורחים לא נעים לבקש, הכלל עשי שיהיה להם נוח לקחת מבלי להכריח אותם! שימי לב, כשהשולחן ארוך, שמי את כל התוספות בשני כלים, קשה לבקש כל הזמן 'תעבירי לי בבקשה', תדאגי שקל יהיה לכל אורח לקחת מהאוכל, אורח מתביש לבקש שיתנו לו.

אל תשכנעי את ההורים להכריח את ילדיהם לאוכל, אל תשאלי מה פתאום הילדים לא אוכלים דגים, בשר, מרק וכו' בשבת. בכלל אל תעזרי להם לחנך את הילדים, הם באו להתארח ולא לקבל קורס הנחית הורים. את רואה שהילד שלהם לא יושב יפה, לא אוכל יפה, לא מספר פרשה, אל תגיבי, התעלמי. אל תתני עצות, אם הילד שלהם מופרע, יתכן וזו הסבה שרצו להגיע אליך, קשה להם בבית אתם והם רצו להתאוורר, אל תוסיפו להם מלח על פצעים עם הערות על ההתנהגות של יוצאי חלציהם, ואל תשאלי הרבה שאלות. בכלל לא לשאול שאלות זה דבר בריא. העובדה שהם האורחים שלך, ונתונים לחסדך, לא אומרת שאת צריכה לנצל את ההזדמנות למלא את כל השאלונים שיש לך במגירה, כמה את מרוויחה במשרה שלך? למה פיטרו אותך? מה קורה עם השידוך של האחות? למה ההיא התגרשה ולאיזה ישיבה בסוף התקבל הבן. הם לא חייבים לשפוך את הכל רק בגלל שהם האורחים שלך ולא נעים להם לסרב לענות על השאלות שלך.

גם בגיזרת הבית שלך, טוב שישר בהתחלה בצורה יפה תגדירי לאורחים את המותר ואסור.

כאן המחשב, אנחנו לא נוגעים בו, בסדר? אבל יש לכם כאן את המשחקים שאתם יכולים לשחק בהם!   

אנחנו לא נכנסים לחדר הזה, זה המשרד של הדוד, אבל בחצר אתם יכולים לשחק כמה שאתם רוצים! ובכלל בצורה יפה אפשר לומר הרבה דברים. את מעונינים שהאורחים לא יתנחלו מעבר לשלושה ימים, את יכולה לומר את זה יפה. את יכולה כדרך אגב לומר שנורא היית רוצה שהם ישארו שבוע ימים, וממש חבל שאת יכולה לארח אותם רק עד יום שני, כי אז מגיעים הסיידים... כי את צריכה להכין את הבית לחמותך... כי אתם נוסעים לחופש... העיקר זה הצורה שהדברים נאמרים בה. וכמים הפנים... אל הפנים... רואים עליך כיצד את חשה... אם את שלמה עם עצמך, אם את עושה את הטוב ביותר בזמן שאת יכולה, יקבלו זאת בהבנה שאת לא יכולה מעבר לזה.

כך גם בזמן הביקור, בצורה אסרטיבית עם חיוך את יכולה לומר את הכללים, את לא צריכה להתביש, האורחים לא מתכוונים להרע לך, הם פשוט לא מכירים את הכללים אצלך בבית. אצלם מותרים הדברים האלו, אצם הילדים נגשים חופשי למקרר ולפריזר, אצלם כל ילד לוקח כמה פרות שהוא רוצה. עם חיוך, את יכולה ללמד אותם את הכללים אצלכם. רק מבוגרים נגשים למקרר. רק מבוגרים לוקחים אוכל מהארון. מה שאת לא רוצה שהם יקחו 'חופשי' אל תשאירי על השיש במטבח כדי לגרות אותם. לכן יפה אמרי להם את הכללים של הבית שלך, ותני להם אלטרנטיבות! זכרי הכי חשוב זה האוירה הטובה שאת משרה, החיוך, המילה טובה. את יכולה לטרוח שבוע עבור האורחים אבל מתי שהם מגיעים את עצבנית, אין לך סבלנות, את קצרת רוח, אין לך מילה טובה, את זועמת שלקחו פרות בלי רשות, אז תאמיני לי חבל על הזמן של הטירחה שלך. עדיף פחות הכנות ויותר חיוכים!!!

בכלל חיוכים ומילים טובות הם מצרך נדרש ביותר, השתדלי להרבות בהם, לא רק כלפי האורחים גם כלפי בני הבית סך הכל גם הם בני אדם, גם הם זקוקים למילה טובה.

ושיהיה לך למצוה! הכנסת אורחים גדולה יותר מקבלת פני השכינה, אם את כבר עושה את זה, עשי זאת יפה עם לב טוב!
logo בניית אתרים