תקשורת בין אורחים למארחים


תקשורת בין אורחים למארחים חלק א'

נראה שאנחנו משתחררים מעולה של הקורונה, שוב נשמעות מצהלות בני דודים, הבאים לבקר האחד את השני, או את הסבא וסבתא. שוב רואים האחד את השני, וכבר כמעט מתרגלים לכך.

והנה, תכף מגיע החופש הגדול, ונראה שננצל אותו עד תום, גם נארח וגם נתארח. חשבתי ממרום גילי ומשקלי לתת איזה מדריך קצר לאורחים ולמתארחים. אבל זהירות! הנושא כאן הוא לא משוואה מתמטית! זאת אומרת שאם במשוואה אנו תמיד יכולים להפוך את האברים, ולהגיע לאותה תוצאה זאת אומרת שאם חמש ועוד שבע שווה שתים עשרה, אז שתים עשרה פחות שבע שווה חמש, בנושא שלנו של אורחים ומתארחים, אין זה כך כלל וכלל. אם אומרים כלל מסוים לאורחים אין זה אומר שהמארחים יכולים ללמוד מכך כיצד הם בעצמם יכולים לנהוג.

ההדרכה מזכירה לי קצת את זו שמקבלים חתנים וכלות, והדברים נכתבים בשתי חוברות שונות, אל לו לחתן להביט אל עבר חובות הכלה כלפיו, ואל לה לכלה לדעת עד כמה החתן יהיה מעוניין להכיל אותה על כל רעיונותיה, כי רבים המה. כל אחד שיתעמק רק בחובותיו הוא.

גם כאן, האורח שיקרא כעת מה שנוגע אליו, והמארח יתעמק במה שנוגע אליו. ואם הם מתחלפים בתפקידים, והמארח  נהיה אורח, אזי עליו לזכור את חובותיו כאורח ולא להקיש מההתנהלות שנצפתה ממנו כאשר הוא היה המארח.

ואם כל מה שאמרתי קצת מבולבל, אז תסלחו לי זה בגלל החום, תוצאות הקורונה והעיפות, נקוה שההמשך יהיה ברור יותר. ובכן נתחיל עם האורחים. החלטתם להתארח, רעיון נפלא. אבל צריכים לשמוע אם הוא נפלא לכל הצדדים. תעשו טובה, בלי הפתעות! רק בימי הולדת תשלחו בדואר הפתעה, אבל אם ההפתעה כוללת עיסקת חבילה של אירוח, ודאו מראש שזה בסדר עם המארחים.

לא מספיק להרים טלפון ולדבר במהירות של 180 קילומטר לשעה, ולהודיע אנחנו מגיעים, ועוד לפני שהאורח הספיק לקחת נשימה עמוקה כבר סגרתם את הטלפון והייתם בטוחים שיצאתם ידי חובת קבלת הרשות.

זכרו! אתם לא מודיעים שאתם באים להתארח, אתם שואלים רשות, ו... אתם מפעילים את האוזן בנימים הדקים ביותר לשמוע לא רק את המילים אלא גם את המנגינה. כאשר מתקשרים, נותנים למארח את האפשרות לסרב, לתת לו את האפשרות הכוונה היא לעשות לו מספיק נוח לומר לא. אומרים לו במפורש אם קשה לך, לא נורא נוכל פעם אחרת, זה בסדר, אני מבינה, לא הסתמכו עליכם, יש לנו איפה להיות, לישון, לאכול, להתארח, להפיג את השעמום – סמן את המתאים, העיקר שלמארח ממש לא יהיו לו נקיפות מצפון אם הוא יסרב. שלא ירגיש שהוא חייב לארח אתכם, תעשו לו מספיק נוח לסרב. רק כשאתם ממש בטוחים שהביקור שלכם רצוי אז תגיעו.

ארזתם ובאתם בשעה טובה ומוצלחת. נאמר שהגעתם לשבת.

טובה ראשונה שתעשו זה לא להביא ילדים רעבים!!! בשום פנים ואופן. כולם חייבים להגיע שבעים. נקית את הבית שלך, ולא היה לך מזון, לא נורא קני חלות טריות במאפיה, בדרך האביסי את כל הקהל הקדוש. קני להם שתיה קרה בשפע, דאגי לכך שכולם יהיו מלאים עד אפס מקום, ולא יוכלו להכניס פרור לפה כשהם מגיעים למארחים. נקודה זו היא קריטית. חשבי על המארחים שטרחו ועבדו להכין את השבת. הם מוציאים את הנשמה שלהם שהכל יהיה מוכן טיפ טופ עד שמגיעים האורחים. כן וגם בכל אותם בתים שהכל תמיד מאורגן להפליא, הם עובדים ספיישל לכבוד האורחים, הם מבשלים מנות מיוחדות, הם מבריקים את הבית, מנקים את ארון הספרים ומעל למקרר, הם מכינים מנות מיוחדות, הם עובדים קשה, ומשתדלים שכאשר אתם תגיעו הכל יהיה טיפ טופ.

אבל אז מגיע עדר רעב, ועוד לפני שהם מצליחים לספור עד שלוש, המטבח הופך לחורבן, הילדים היקרים צמאים, שופכים את הפטל, מלכלכים את המפה ואת הרצפה, אוכלים חצי מהעוגה שהכנתם עבור שבת ומנשנשים מהקוגל, והמארחת מרגישה שאיזה מכת ארבה נחתה לה על הראש.

כל זה יכול להימנע אם רק תדאגי להביא אותם שבעים ורווים, לא נורא, את מסוגלת לזה, סך הכל הרי לא היית צריכה להכין שבת! את לא צריכה לתת לילדיך מטעמים, מספיק חלה ריחנית וטריה, היא גם לא תלכלך את הבגדים, כמה רוגאלך ולכל אחד פחית שתיה, ולא תעשו חורבן בבית המארחים.

עברנו את שלב קבלת הפנים. את בטח הבאת להם משהו ‘קטן’ לכבוד האירוח. אז לפני שאת קונה פרחים, אולי בגלל שמיטה הם לא רוצים אותם, ואולי אין להם אגרטל? מה דעתך על קופסת עוגיות טעימות במקום? או שעון קיר? או משחק לילדים? חשבי מה טוב להם, מה לא ילכלך ברגע האחרון את הבית לפני שבת. אל תביאי להם את המתנה שהביאו לך ואת רוצה להתפטר ממנה! לא מחזירים ברעה תחת טובה.

 ועכשיו הראו לכם את החדר שלכם. נכון אתם תתארחו שם יום יומיים או על כמה שסכמתם, אבל עדיין זה לא הופך את החדר הזה לירושה של הסבתא שלכם! לא כל מה שבחדר הזה שלכם הוא. אנא שהילדים לא יתחילו להוריד מהמדפים את המשחקים והספרים. ראשית עמלו קשה לסדר את המדפים לכבודכם וחבל לבלגן אותם. שנית מי אומר שהם מעונינים שיהיה להם עכשיו את הבאלאגן של המשחקים, ושלישית מי אומר שהם בכלל מעונינים שתגעו בדברים האלה, ואולי אלו שכיות חמדה שאסורים בנגיעה?

אתם המתארחים הזהירו את ילדיכם מראש לא נוגעים בכלום, לא מבקשים אלא אם כן מציעים לכם לבד, מצידם. הטוב ביותר להביא איזה משחק מהבית, זה שאהוב על ילדיכם ויעסיק אותם, מבלי להיכנס לעצמות של המארחים, אבל זה בתנאי שילדיך יאפשרו גם למארחים להשתמש במשחק, שלא יעוררו את קנאתם של המארחים עם משחקים ולא יתנו להם להשתמש בהם!

אם זה ערב שבת, השתדלו להישאר ב’חור’ שלכם, לא להפריע, לא להתחיל בשיחות נפש ארוכות, הם עייפים, הם רוצים לסיים, להתקלח ולנוח, ומה שפחות תסתובבו סביב לרגליים יותר טוב. תשתדלו שלא ירגישו בכם. רצוי מאד להביא במבה או ביסלי, כמה חבילות, מה שלא עושה פרורים ולכלוכים, כדי שתוכלו לתת לצאן מרעיתכם וגם לילדים של האורחים, זה משרה רגיעה והרגשה טובה, נותן עיסוק טוב. היה טוב גם להביא שני בקבוקים קרים של שתי ליטר שתיה תוססת, ככה לא תגמרו להם את השתיה שלהם, והילדים לא ייבבו שהם צמאים. להיזהר לא ללכלך וכמובן לתת לאורחים ממה שהבאתם! ותאספו את הפרורים, אל תצרחו על הילדים למה עשיתם פירורים, פשוט תאספו אותם לבד.

סוף סוף יושבים ליד השולחן, אם את לא אוהבת את מה שמגישים, אל תכריזי על כך. השאירי בצלחת שלך וזהו. אם יש לך אפשרות לקחת רק את מה שאת אוהבת, כי מקובל אצל המארחים שכל אחד לוקח לבד מצלחת מרכזית, מה טוב, אבל עם שמים לך על הצלחת, ואת נורא לא רוצה לעשות בל תשחית, זכרי שהלבנת פנים חמורה יותר, זה ממש פוגע כשמכריזים, אני לא אוהבת את זה, זה נקי אפשר להשתמש בזה! אם את יכולה בשקט בצורה דיסקרטית ולא מורגשת להחזיר דברים מה טוב, ואם לאו השאירי אותם בשקט על הצלחת שלך! זכרי עמלו קשה לבשל ולהכין, ולמרות שנראה לך שאת קרובה עם בעלת הבית, ושהיא לא רגישה, אני אומרת לך שזה פוגע מאד כשמכריזים שלא רוצים אוכל מסוים, גם אם מתרצים את זה בתרוץ יפה, עדיין הפגיעה נשארת!

אם את לא משתמשת בהכשר מסוים, אל תכריזי על זה, אל תתחילי לחנך אותם. אל תאכלי בשקט, וזהו!  גם את הילדים בבית תנחו מה הם אוכלים ומה לא, וכל זאת בלי התנשאות, ובלי לפגוע בהם. אל תתחילי בכלל לתת להם הערות, מהסוג הזה:

“למה הילד הזה כזה מפונק, מה זה את אף פעם לא נותנת לו שתי סטירות”?

“למה הבנות שלך לא עוזרות ואת צריכה הכל לעשות לבד”?

“למה את קונה פירות כאלו יקרים, לא חבל על הכסף”?

“איך זה שלא כל הבנים שרים זמירות”?

“למה הילדים קמים באמצע הסעודה”? “למה אתם לא פורסים ניילון על המפה, לא חבל שזה מתלכלך, אני תמיד שמה ניילון!”

“איך זה שאתם יושבים עם חלוקים לשולחן? אצלינו תמיד לבושים לכבוד שבת”?

“למה אתם אוכלים עם חד פעמי, זה נראה לכם מספיק כבוד שבת”? “למה לא כל השולחנות בבית שלכם מכוסים בשבת, אתם לא יודעים עד כמה מקפידים על זה? זה מביא טומאה!”

“אין מי ששומע את כל הפרשה של הילד”?

“למה הילדים לא נחים ביום ששי? “למה הם לא מתפללים בבית הכנסת? למה את שמה סוכר בדגים”?

“בואי ואלמד אותך פטנט שהקוגל לא ישרף לך!”

“יש לי מתכון משגע לעוגה, קל וממש טעים” (לא קשה להבין מה את חושבת על העוגה שהוגשה.)

“אני אף פעם לא קונה עוגות לשבת, אי אפשר להשוות את הטעם של קנוי וביתי!”

“יש לי פטנט מצוין להבריק את הפנלים!” ובינתיים את פוזלת לעבר הפנלים השחורים!

“הילדים שלי אף פעם לא נוגעים בחלונות!”

“לא היה כדאי להביא כבר סייד? יש לי מישהו זול וטוב!

“למה השכנים לא שומרים על הנקיון של חדר המדרגות”?

בגדול מה שאני מתכוונות, זה כאשר את מתארחת תשתדלי לתת למארחים הרגשה טובה, אל תחנכי אותם, ואל תמלאי את מקומה של השוויגר הקלאסית (לא, לא אני! אני הפיה מהאגדות....), תעשי להם טוב, תני מחמאות, המון מחמאות, תעריכי את מה שעשו בשבילך, ואל תתני להם הרגשה כמה את עושה הכל יותר טוב מהם.

כשאת מתארחת אצלם אל תנסי למכור את עצמך ולספר כמה את נהדרת, תהיי עסוקה בלתת להם את ההרגשה כמה הם נפלאים. הם חששו מהביקור שלך, מיכולתך לראות את כל נקודות התורפה הסודיות שלהם, תני להם הרגשה שהם עברו את המבחן בציון נפלא, שאת ממש מוקסמת מהם, מכל הבחינות! תמצאי כל רגע על מה את יכולה להחמיא להם מכל הלב.

כמה יפה שרו הילדים. כמה יפה את מקשיבה לילדה שמספרת מהגן! איזה אוכל טעים ובכמויות! תשפעי חיוכים ומילים טובות.

תעזרי! הם יתנגדו, הם בכוח לא ירשו, אבל את תתעקשי! כל אחד מהאורחים שיקום ויוריד את הצלחת, שיעזור לטאטא את החדר, שיעזור להכין לעצמו את המטה. הכנסת אורחים זו מצווה חשובה, אבל האורחים לא צריכים להוסיף עליה למארחים, תושיטו יד כמה שאתם יכולים, עם כל הכבוד לא הגעתם לבית מלון, על אף שמשתדלים לתת לכם הרגשה כזו, כל אורח חייב לעזור, גם אם הוא עייף! המארחים עייפים יותר!

כשאתם הולכים לנוח אל תפקירו את הילדים שלכם, האירוח לא כולל שרות שמרטפות!!! אתם אחראים לילדים, ואל תתעלמו מהאחריות הזו. האחריות כוללת לדאוג לכך שהילדים שלכם לא יתחילו לריב עם המארחים, וגם אם המארחים אשמים, אתם תדאגו שהילדים שלכם ירגעו.

והעיקר חשוב, אל תישארו יותר מדי זמן, תמיד תעזבו לפני שימאס ממכם. תשאירו לכם טעם של עוד, שהם ירצו שתבואו עוד פעם.

מנסיון אני יודעת ששני לילות זה די והותר. בלילה הראשון, רק הגעתם, והכל חדש ונפלא, בלילה השני כבר התביתתם, ואם תשארו עוד לילה, זה יהיה לילה מיותר, אז ביום השלישי, קחו את החבילות, נקו היטב את החדר שלכם, עזרו למארחים להחזיר כל דבר למקומו, זכרו להודות בפה מלא כמה הכל היה נפלא ונהדר, שוב ושוב תנו מחמאות, כמה נשיקות על הלחי, ולהתראות בפעם הבאה!


טואול בניית אתרים