דינה-די ילדה טובה
16/06/21
יש לנו ילדים שמאתגרים אותנו – הילדים השובבים, הילדים עם קשיי קשב וריכוז, הילדים עם בעיות התנהגותיות, הילדים הביישנים, הילדים עם מחלות שונות. כן, אנחנו משתדלים כמה שאנחנו יכולים כדי לעמוד באתגרים ולתת לאותם ילדים את המירב והמיטב.
אבל יש ילדים שלפעמים נשארים בצידי הדרך, ילדים שלא מקבלים מאתנו את כל מה שהם צריכים לקבל, ואלו דווקא הילדים הטובים! אנחנו מקבלים זאת כמובן מאליו שהם טובים, שהם מתנהגים טוב, שהם תלמידים טובים, שהם ממלאים את ההתחייבויות שלהם בבית, שהם נותנים לנו מלא הכף נחת, והדברים כל כך ברורים ומובנים לנו שלא פעם אנחנו בכלל שוכחים שגם הילדים הללו צריכים את תשומת הלב שלנו, גם הילדים האלו צריכים את הגשם שירווה אותם, אסור להשאיר אותם שקופים.
דווקא לילד הטוב שוכחים לתת מחמאה, שוכחים לציין אותו על כל דבר שעשה טוב. זה כל כך ברור שהוא מתפלל יפה ליד אבא בבית הכנסת, שמי זוכר להחמיא לו על זה כל פעם, לתגמל אותו בפרס. פרסים נותנים לילד שמפריע ואז עושים לו מבצעים ונותנים לו פרסים.
אך מה עם הילד שאף פעם לא מפריע, ותמיד בסדר, גם בלי מבצעים, אנחנו זוכרים לשים לב אל זה? לומר בכל פעם כמה נחת שיש לנו ממנו וכמה אנחנו מעריכים את ההתחשבות שלו, את הוויתור שלו, את שיעורי הבית שמכין, את הדרך ארץ שיש לו כלפי המורה, את העזרה שהוא מושיט בבית???!!!
לא, זה לא יגרום לו להיות גאוותן, כן, זה כן יגרום לו לרצות להמשיך להיות ילד טוב. כן, זה כן נחוץ לו כל החיזוקים הללו, למרות שנראה שהכל משומן ונוסע היטב. לא לשכוח אותם בצידי הדרך, לציין זאת בכל פעם מחדש, להעיר לו על כל מה שהוא עושה טוב, לא פחות מאשר אנחנו מעירים למי שלא עושה כראוי. איזה כתב יפה יש לך! אילו תשובות מלאות ענית! כמה נחת היה לאבא אתך בבית הכנסת! איזה מזל שיש לי בכורה שנותנת לי יד! כמה יפה דיברת לדודה שהייתה כאן, וכמה נפלא שחקת עם כל הילדים הקטנים. איזה אחר הצהריים נפלא היה כשלא רבת עם אף אחד, כמה נעים לשמוע אותך מדברת בנחת.
כן, נסתכל עליהם, ונשקיע בהם למרות שהם ילדים טובים. נזכור אותם ואת הצרכים שלהם לתשומת לב שלנו על כל הפרטים הקטנים.
