ענבים חמוצים
29/06/21
מעשה בשועל שעבר ליד כרם ענבים, ענבים עסיסיים מגרים נתלו שם באשכולות על גבי הגפנים, ושועלינו חומד לעצמו אשכול ענבים. הוא מנסה להיכנס דרך השער הראשי - הוא נעול, הוא מחפש פרצה ולא מוצא, מקיף פעם ועוד פעם את הכרם, ריר נגר מפיו, הענבים מגרים את תאבונו ואת דמיונו, אך בעל הכרם דאג היטב לבטח את כרמו ושום חור לא היה בנמצא. ניסה השועל לטכס עצות, חשב וחשב וחשב ולא העלה שום עצה הגונה בראשו, הוא נסה לטפס מעל הגדרות, אך לא הצליח, לא היה שם שום זיז עליו יכול היה להאחז, והוא החליק למטה, הוא נסה לשבור את הגדר, אבל היא היתה חזקה, וכל הדחיפות שלו לא הועילו, הענבים היו רק לראותם מבלי יכולת לטעום מהם אפילו ענב עסיסי אחד. חשב השועל ולבסוף הניעה ידו בביטול ואמר, חבל על הטירחה, אלו בודאי ענבים חמוצים!!!
כן, סימפטום הענבים החמוצים ידוע ומוכר. מארגנים בכתה איזה שהיא תכנית, לא כל הבנות מוזמנות, מירי ששומעת על התוכנית ונפגעת מכך שאותה לא מזמינים, מניעה ידה בביטול ואומרת בביטחון שהיא – בכאלו מין אירועים בכלל לא היתה מוכנה להשתתף, ושהאירועים האלו הם לא חינוכיים, לא מוסריים, הורסים את הכתה, הורסים את הסמינר, נוגדים את כל ההשקפות שעליהם מחנכים אותם, שצריכים בכלל לאסור אירועים מהסוג הזה בתכלית האיסור, ואין ברירה חייבים לערב את המחנכת שתעצור את השחיתות. ולבסוף שלשה ימים לפני האירוע זוכה מירי לקבל הזמנה לאותו אירוע נתעב ולפתע נמסים כל הטיעונים ובראש מורם היא צועדת לאירוע ומרגישה את עצמה חשובה מאד על שהיא לוקחת בו חלק.
הרבה פעמים אנו נתקלים בחיים במצבים שאנו לא יכולים לקחת בהם חלק, והשאלה היא מה תהיה התגובה שלנו? האם נאמר שאלו ענבים חמוצים, ולכן הם אסורים מן התורה, הם משחיתים, הם הורסים את החברה, או שמנגד נאמר, אלו ענבים נפלאים, אין כמוהם, ואני חיב לקבל מהם, יהיה מה שיהיה ולא משנה המחיר אני חיב לאכול אותם אפילו אם התמורה שאצטרך לתת תהיה שקשה יהיה לי מאד להתמודד אתה, אם ישנם אנשים מסוימים הנהנים מהענבים הנפלאים אני חיב לקחת חלק במסיבה הזו.
וישנה האפשרות השלישית שאולי נאמר, אכן ענבים טובים הם, נפלאים למי שיש לו מפתח להיכנס לכרם, אך מה לעשות אני בחוץ, ואשתדל להנות מהמנעמים שעומדים לרשותי.
ומה הביא אותי לחשוב על הענין הזה? בקבוצתינו ישבנו ודנו בענין של נסיעה לחופשה. ספרה אחת הנשים שהיא נוסעת עם המשפחה לחמישה ימים של נופש והדבר פשוט מציל אותם. ראשית אין עליה הדאגה מה לעשות עם הבנים בבין הזמנים, (הבנות עוד מילא, עיקר הבעיה היא הבנים!) החמישה ימים האלו שיוצאים ישר באמצע החופשה, בעצם מהווים את המוקד של החופשה ופוטרים אותה מכל התחייבות אחרת כלפי הבנים. לפני שנוסעים מחכים כולם בקוצר רוח לנסיעה, וממילא אין לילדים שום דרישות ממנה לשום בילויים מיוחדים, וכאשר חוזרים לוקח כמה ימים עד שנרגעים מהנסיעה ולאחר מכן כבר ממש נגמר בין הזמנים, וזהו!
בנופש דואגים להם לאוכל נפלא וטוב, יש שם בריכה צמודה, תוכניות לילדים לכל היום, אף ילד אין לו את התורנויות הקבועות בבית, הם בחופש מלא, וממש נהנים וממילא קל לה יותר לדרוש מהם כאשר מגיעים הביתה, מכיון שבעצם כל אחד קבל את הנופש שלו. ובעצם היא עושה חשבון שאילו היתה שולחת את כולם לקיטנות, או היתה שוכרת דירה ליד הים גם כן היה עולה לה לא מעט כסף.
שאלו אותה כמה עולה התענג הזה, והיא אמרה שהוא עולה להם 6,500 ש"ח. ואז החילונו לדבר מנין מגייסים סכום כזה. הגברת הנופשת אמרה שהיא מפרישה במשך כל השנה 500 ש"ח בכל חודש עבור הנופש, יש לה קופה מיוחדת ששם היא מניחה את הכסף, הכסף הוא קודש ואף אחד לא נוגע בזה, לא משנה מה שקורה במשך השנה בכסף הזה לא נוגעים. וכך היא מצליחה להגיע לחופשה בקלות.
גברת אחרת חייכה במרירות ואמרה שכל מה שהיא מצליחה לחסוך במשך השנה אלו הגרעונות שהיא צוברת בכל חודש, אין לה את הכסף לשלם למכולת, והם מגלגלים גמחים אפילו לדברים הבסיסיים ביותר. אבל כאן באה ההפתעה הגדולה, היא סיפרה שבין כל הגמחים שהם מגלגלים עבור הדברים היסודיים הם לווים גם עבור נופש, וכן, גם היא ומשפחתה נוסעים לנופש, היא מרגישה שהיא לא יכולה לעמוד בלחצים ואם כולם עושים את זה אז גם היא חייבת, והיא לא רוצה שהילדים שלה כל פעם ירגישו שהם 'דפוקים' ושהם פחות מאשר מישהו אחר, אז כמו שהיא לווה לשלם לחשמל ולמים כך היא לווה כדי לשלם לנופש, כי ברגע שזה נכנס לסל ההוצאות, מתיחסים לזה כמו אל כל הכרח אחר ודואגים לשלם את זה.
וגברת שלישית אמרה, שלה אין כסף לזה, ולעולם לא היתה לוקחת גמ"ח עבור דבר שכזה, לדעתה יש כאן חוסר ישרות. כי גמ"חים לוקחים עבור דברים הכרחיים ולא עבור מותרות. והיא בהחלט מצליחה להדוף את הטענות של למה רק אנחנו לא. היא מסבירה לילדים שלה, שתמיד בכל הזמנים והדורות, היו כאלו שהיה להם והיו כאלו שלא היה להם. פעם היה הבדל ניכר מאד בין בעלי האמצעים לחסרי האמצעים. רק העשירים בעיירה עשו חתונה מפוארת, רק הם גרו בבתים מפוארים, ואילו בימינו הטשטשו כל התחומים, כל אחד מרגיש את עצמו כבעל יכולת גם אם אין לו. כולם מתחתנים באותו פאר, כולם קונים דירות וכו'. לכולם חיב להיות הכל, והיא מסבירה לילדים שלה, מצטערת לנו אין, בן אדם חיב להכיר את מקומו. לדעתה מה שיקדימו הילדים להכיר את המעמד שלהם כך יטב לה, אז לאחר מכן לא יהיו דרישות עבור הדברים הגדולים, הם ידעו לאן הם שייכים ולא ירימו את העיניים שלהם יותר מדי גבוהה.
גברת נוספת יצאה בהתקפה נגד כל הנופשים האלו ואמרה שהם מכניסים סטנדרטים חדשים שלא ידענו מהם, אנשים מכניסים למחנה שלנו תרבות של חילוניים, החופש הופך למטרה במקום להיות אמצעי, במקום להתיחס אליו כקווי השם יחליפו כוח כדי לעשות את הדברים הנחוצים באמת, מתחילים ליחס לחופשה ערך בפני עצמו, חייבים לנסוע, חייבים לנפוש, חייבים להתבדר, חייבים וחייבים וחייבים, לדעתה צריכים לצאת חוצץ נגד התופעה הזו, צריכים להוקיע אותה, וצריכים לשמור על רמת חיים נמוכה כיאה לבני תורה. אם לא נפסיק את התופעה בעודה באיבה מי יודע לאן היא תוביל אותנו, ואי אפשר לתת לאנשים שמעונינים לעשות עסקים לשנות את כל פני החברה שלנו. הכשר זה לא רק על האוכל אלא גם על המהות. ולא סתם נאמר פת במלח תאכל, זו לא תיאור מצב, אלא שאיפה למצב מסוים.
גברת נוספת אמרה שאמנם לה אין את האמצעים לנסוע ולכן היא באמת לא נוסעת, ואילו היה לה כסף היתה נוסעת ברצון אבל לילדיה היא אינה מחדירה את ההרגשה שהם עניים ולכן אין להם, אלא היא מוצאת כל מיני תחליפים כמו שהוריה היו מוצאים עבורם. ראשית היא קונה כמה משחקי חברה קלסיים בתחילת החופשה, בחצר היא בונה אוהל, והם מרגישים נפלא כשהם מבלים במשחק ביחד, היא ובעלה יושבים ביחד אתם, משחקים, מספרים סיפורים, אוכלים פרות עסיסיים ונהנים משתיה קרה וטעימה, ועוגה טריה וריחנית. היא יוצאת אתם לפארקים, הם 'עושים על האש', עושים פיקניקים. הם יוצאים להמון טיולים רגליים בתוך העיר, מבקרים בהמון מקומות, לומדים להכיר כל פינה בעיר הקודש ירושלים. יש להם חופשה ממש מקסימה שכמעט ואינה עולה כסף, אלא רק אירגון, חופשה שמאחדת את כולם ויוצרת אוירה נפלאה בבית, אשר ממשיכה אחר כך גם לאחר סיומה. וכך היא מצליחה מצד אחד לתת להם את מה שהם צריכים ומצד שני לא להוציא הרבה כסף אבל לא לתת להם את ההרגשה שהם בעצם מפסידים לעומת האחרים. שלא ירגישו שהם גדלים בחסר, יש להם מכל טוב.
לדבריה התערבו כמה נשים ואמרו שהם לא במצב שהם יכולים כך לבדר את הילדים, אין להם את הכוח הפיזי לצאת עם כולם, הן לא מצליחות להשתלט על הבית, הנקיון הכביסה והבישולים ושעדיין יוותר מספיק זמן לטיולים. הילדים כל היום רבים, לא רוצים לעשות את התורנויות והן מרגישות שתכף הן מזמינות מקום אצל הפסיכיאטר, העצבים שלהם ממורטים וזה רק מוסיף לאוירה הכללית הקשה.
והגברת של הטיולים אמרה שלדעתה הבעיה נובעת מטעות בסדרי העדיפויות, לא צריכים להספיק את הכל, צריכים לדעת מה עיקר ומה טפל. היא אכן מוכנה להשאיר חדרי שנה לא מסודרים ולצאת לטיול. את האוכל היא מעמידה בלילה, והכביסה באמת לא מקופלת, אבל מי שם לב, היא בעצם מרגישה כמו אלו שבנופש, גם שם לא מקפלים כביסה, גם שם לא הכל טיפ טופ אבל מוכנים לקבל את זה מכיון שמרגישים שזה נופש, אז היא מחדירה את אותה אוירה אצלה בבית, עכשיו אנו בחופשה וממילא לא הכל צריך להיות מאה אחוז, אפשר לעגל הרבה קצוות, אז מותר גם לה קצת להזניח את הבית, הכביסה מכובסת ומי שרוצה נגש ולוקח את הבגדים מחדר הכביסה מבלי שיהיו מקופלים בארונו . ובענין בישולים מקסימום היא תקנה אוכל מוכן מדי פעם, גם זה לא סוף העולם. אוכלים הרבה בחיק הטבע, ולכל דבר יש טעם מיוחד.