צרור המפתחות
15/01/21
יש משהו מאד מענין בתקשורת שלנו עם אנשים. אנחנו נמצאים במעגלים, כאשר חלקים מהמעגלים חופפים עם מעגלים אחרים, וכך אנו מעורבים האחד עם השני אבל רק בחלקי המעגל, אלו אינם מעגלים חופפים.
לדוגמא אם יש לשני אנשים מכונת תפירה של ברנינה, היינו מצפים שגם חוות הדעת שלהם על המכונה תהיה פחות או יותר זהה. הם ידווחו לנו מה המכונה מסוגלת לעשות, מה הנקודות החזקות שלה, היכן נמצאות נקודות התורפה. עם מה צריכים להיזהר. מכיון שזוהי מכונה זהה, ממילא גם התכונות זהות. אבל כשמדובר בתקשורת בין אנשים אנו מגלים תופעה מענינית ביותר. יתכן וארבע נשים מכירות גברת אחת בשם יעל והדעות שלהן על אותה יעל תהיינה שונות לחלוטין בכל דרך שהיא.
נשאל את גברת א. מה דעתה על יעל והיא תאמר, שיעל היא אדם טוב לב, אשה נפלאה וטובה, להיות במחיצתה זה תענוג.
נשאל את גברת ב' מה דעתה על יעל, והיא תעקם את האף ותאמר, שיעל טיפוס נודניק, שואלת בלי סוף שאלות, די עצלה, ולא פעם אוהבת לנצל. צריכים להיזהר לא לתת לה את האצבע כי אחרת היא תקח את כל היד.
כשנשאל את גברת ג' על יעל היא תספר לנו שיעל מאד מוצלחת, יודעת להרים פרויקטים אדירים, אחת שאפשר להסתמך עליה בביצוע של אירועים רבי ממדים.
ואילו גברת ד' תדע לומר לנו שבכל מה ששייך לניהול משק הבית שלה יעל היא מה שנקרא 'על הפנים'. אף פעם אין ארוחת צהריים בזמן, הילדים לבושים ברישול, והבאלאגן תמיד חוגג.
אם נרצה לבנות לעצמינו איזה פרופיל אישיות שליעל ויהיה לנו קשה, מי היא יעל באמת? מה האופי האמיתי שלה? מי באמת מכירה אותה, ויודעת מה שהיא? האם היא מתחזה לפעמים, או האם יכול להיות שהכל נכון? ואם כן, איך זה יכול להיות? האם היא סובלת מפיצול האישיות? אז מה היא באמת טובה, או אגואיסטית, נצלנית או תורמת לחברה?
אם נתבונן סביבנו, נסתכל על עצמינו או על זולתינו נראה שהאישיות שלנו היא לא חד גוונית, יש לנו הרבה מאד צדדים. אנו מסוגלים לפעמים להיות מסורות עד כלות הנפש, לתת ולתת בלי מחשבה, בלי לספור רק לתת, ולעומת זאת ישנן פעמים קשה לנו לתת את המינימום. ישנם אנשים שכלפיהם נלך באש ובמים, לעומת אחרים שבכל מה שנוגע אליהם אנו סוגרים באופן הרמטי את כל הטוב שלנו.
מה בעצם אנחנו באמת. המציאות היא שכל אחד מאיתנו אכן מורכב מתכונות שונות. האופי שלנו הוא בהחלט לא שחור ולבן, אנו יכולים לכעוס ולהתעצבן, אבל אנו יודעים גם להבליג. אנו יכולות להיות מסורות אבל גם אדישות, אנו בעצם מכילות מכלול עצום של תכונות.
ומתי הן מגיעות התכונות שלנו לידי ביצוע?
אלו הסובבים אותנו יש להם את המפתח אל התכונות שלנו. יש משהו בהם שגורם לנו לפתוח דלת של תכונה מסוימת דוקא אליהם. לכן בעצם חוות הדעת של כולם נכונה. יעל כשהיא באה במגע עם גברת א' היא אכן סמל הטוב, הכל היא מוכנה לעשות למען גברת א. ומדוע? יתכן וגברת א' היא בעצם אחותה או אמא שלה, וקירבת הדמים היא שגורמת לה להיות כה טובה אליה. אבל יתכן גם שגברת א' יש לה משהו באופי שלה עצמה שהיא יודעת לבקש בצורה יפה, היא יודעת לומר את המילה הנכונה שתגרום ליעל להיות טובה אליה. יש לה יכולת לתקשר טוב עם אנשים. יתכן גם שליעל יש הכרת הטוב אל גברת א'. יתכן שהיא נעזרה בה בשעות מצוקה ותמיד רוצה להחזיר לה את טובה שהיא עשתה למענה.
גברת ב', עשויה להיות שכנה של יעל, דוקא בזמן שיעל נמצאת בבית היא משועממת, השכנה עסוקה מאד ואין לה זמן אליה, וממילא מערכת היחסים היא כזאת שהשכנה רואה את יעל כנודניקית בכל פעם שהיא מנסה לעורר שיח אתה..
גברת ב' יכולה גם להיות כלתה של יעל, וממילא כל שאלה שיעל שואלת תמיד מעלה אצלה את הפיוז.
גברת ג' יכולה להיות אחת שמכירה את יעל ב'בגדי השבת' שלה, כשהיא במיטבה, היא עובדת אתה בעבודה מחוץ לבית, ואז באות לידי ביטוי כל התכונות הנפלאות של יעל.
גברת ד' היא שכנה שנקראת לעזור ליעל דוקא בזמן שקשה לה, לפני לידה ולאחריה, כשהילדים רבים ועוד.
ההבנה הזו יכולה לעזור לנו מאד להסתדר עם אנשים. אם יש לנו אדם שאנו ממש לא סובלים אותו ובטוחים שהוא אדם שלילי לחלוטין. הרי אם נגיע למסקנה שבעצם לאותו אדם ישנן עוד תכונות, תכונות נפלאות שמשום מה אין לנו את המפתח כדי לפתוח את הדלת כדי להנות מאותן תכונות, ואם נצליח לשים יד על המפתח גם אנו נוכל להנות מכל הטוב שבאופי שלו, ואז במקום סתם להתרגז על הבן אדם, להפך, אנו מתחילים לחפש אצלינו את המפתח הנכון ללבו, לתכונות הנפש החיוביות שלו, לחיבור שיכול להיות ביננו, בניית כימיה טובה.
אין הכוונה שאנו תמיד אשמים במערכת יחסים שהיא לא תקינה, אבל גם כאשר אנו לא אשמים יכול להיות לנו מפתח כדי להגיע אל הצד הטוב של השני ולגרום לכך שתתפתח מערכת יחסית טובה מאד עם אותו אדם.
כשאנו פוגשים אדם שתמיד מקטר, יש לו טענות על כל דבר בעולם, לפעמים מילה נכונה שלנו אליו, יכולה לשנות את כל המנגינה של הדיבור שלו.
לפעמים מילה לא נכונה יכולה גם לפתוח את הצד האפל של הבן אדם.
אנו עצמנו גם כן באותה פוזה. ישנם אנשים שאנחנו טובים אליהם, ונעשה עבורם הכל, וישנם כאלו אחרים שיש לנו רתיעה מהם, ואנחנו לא מעוניינים להתחבר אתם. אילו היה להם את המפתח הנכון לרגשותינו יכלו הם לבנות אתנו מערכת יחסים טובה.
סיפור אמיתי, בחורה התארחה אצל משפחה, היא התארחה שם מספר שבועות. בתחילה היא לא הרגישה בבית, בית המארחים היה נראה לה זר ומנוכר . ממילא היא גם לא הגישה אף פעם עזרה. לאחר בערך כשלושה שבועות, ..... ערב חג הסוכות, והאורחת החליטה לתפוס יוזמה ולהושיט יד. על אף שלא היה זה ערב פסח, החליטה היא לעשות נקיון יסודי ביותר. נקתה חלונות דלתות, הזיזה רהיטים. נקתה ארונות עץ עם פוליטורה. והנה לאחר כמה שעות עבודה מגיעה הביתה הבת הגדולה של המארחים, היא מתבוננת אל עבר האורחת ומפטירה, "הו.. הו.. אני רואה שאת יודעת_לעבוד, מי היה מאמין!" אולי היתה אמורה זו להיות הלצה, אולי רשעות, לא משנה, בכל אופן עבור האורחת זה הספיק. היא אספה את המים מהרצפה, לקחה את הסמרטוטים ובלבה גמלה החלטה, היא בבית זה לעולם לא תושיט אפילו אצבע. ואכן כך הווה. במשך כל השבועת הארוכים שהיא שהתה בביתם היא מעולם לא הציעה לעזור.
חלפו שנים. המארחים תמיד זכרו את האורחת כאחת עצלה, אגואיסטית וחסרת כל חוש של באלעבאטישקייט. טוב שלא באו לברר אצלם בשידוכים עליה. אבל כשיצא להם לבא לבקר את האורחת כשהיא כבר היתה נשואה, הם נדהמו מהבית הנקי שלה, ומחבורת השכנות שכה אהבה אותה. הן לעולם לא היו מאמינות עליה שהיא כל כך פופולרית ובאלעבוסטע מצוינת שכזו. והם לא ידעו שהם בעצמם נעלו את החדר של התכונות הטובות כלפיהם.
נעילת החדר היא לא תמיד מעשה שנעשה, היא יכולה להיות גם בגלל קנאה. מישהי מקנאה בשניה ממילא היא תמיד לא נחמדה אליה, תמיד מתיחסת בצרות עין. יש גם ענין של מירמור, כשכועסים על מישהו בגלל ענין מוצדק או לא, משדרים לו כל הזמן הרגשים שליליים, אנרגיות שליליות, שהופכות לחוסר כימיה וכמים הפנים אל הפנים.
ישנו גם הענין של האתגרים. כאשר מישהו נמצא במצב שהוא חייב להוכיח את עצמו הוא עושה זאת. אנו יודעים שהאהבה מסמא את עיננו, כשאנו אוהבים מישהו אנו רואים רק טוב, הטוב הזה אכן קיים, אנו לא ממציאים אותו, אבל האהבה שלנו גורמת לנו לראות את הטוב, ממילא אותו אדם שאנו אוהבים משדר לנו תמיד רק את הטוב שבו. אנו לא רואים את הרע, לא בגלל שהוא לא קיים, ולא בגלל שאנו משתדלים להתעלם ממנו, אלא פשוט מכיון שהדלת הזו כלפינו היא סגורה, הרע לא מופיע במערכת היחסים אתנו. האדם שאנו כה אוהבים מראה לנו את הצד היפה שבו, את הצד המושך והנפלא, וכאשר אנחנו אומרים שהוא אדם טוב, זה לא נובע מעוורון, להפך, כך אנו באמת רואים אותו כי כך הוא מתגלה אלינו.
אמרה פעם מישהי דבר חכם. כששואלים בשידוכים הרי ידוע שאם מבררים אצל ידידים הם יגידו משהו טוב ואם יבררו אצל שונאים הם יגידו משהו שלילי אם כן מה יש לברר, מה זה נותן לנו, בין כה וכה כל האינפורמציה אינה אמינה. אבל לא, טענה אותה אשה, זו בדיוק ההוכחה שלנו, כמה ידידים יש לאותו אדם וכמה שונאים יש לו. אם יש אדם שכל מי ששואלים עליו, אוהב ללכלך עליו, הוא שונא שלו, זאת אומרת שהבן הזה מסוגל לעשות לעצמו עולם מלא שונאים, וזה לבד אינדיקטור כלפי האישיות שלו.
לעומת זאת אם יש אדם שכולם רוצים לכסות עליו, כולם רק רוצים לומר עליו מילים טובות, כולם ידידים שלו, זה כבר מראה משהו נפלא על האופי של האדם הזה שהוא מצליח לעשות לעצמו עולם מלא עם ידידים.
ואכן יש אנשים שתמיד הם מצליחים להיפגש עם 'ארץ ישראל היפה'. הם יודעים לחייך יפה אל אנשים, להסתכל להם בעיניים עם טוב לב, וראה זה פלא אנשים מגיבים אליהם באותה צורה. ספרה לי מישהי שהיתה צריכה לרכוש מכונה יקרה. מכיון שהיה עליה לנסוע מרחק של כמה שעות אל היצרנים, היא בקשה מהם כתובות בעיר מגוריה שם תוכל לראות את המכונה אצל אנשים שכבר רכשו מכונה זהה. בעלי המפעל התלבטו ואמרו לה שלא נראה להם שאותם אנשים שרכשו את המכונה יהיו מוכנים להדגים לה אותה. הגברת אמרה 'את זה תשאיר בשבילי רק תתן לי את הכתובות'. ואכן ראה זה פלא, לכל מקום שהתקשרה ענו לה כל כך יפה, ומיד הסכימו שתבא ותראה הדגמה של המכונה. ומה היה סוד הקסם? כשהיא התקשרה אל האנשים, היא הזדהתה בשמה, ספרה שיש לה בעיה ואולי הם מוכנים לעזור לה למצא פתרון. היא ספרה עד כמה נחוצה לה המכוה וכמה קשה לה לנסוע מהלך כמה שעות, ועד כמה היא תעריך אם הם יאפשרו לנו לנסות את המכונה אצלם במפעל. פניה שכזו, היא אישית, ונותנת לשני הרגשה טובה, הרגשה של אחד שיוכל לתרום ואז בדרך כלל הבקשה נענית בחיוב. הגברת לא שכחה להתנצל על ההטרדה, ולהודות מקרב לבעל העזרה המושטת. כך, עם המפתח הזה היא הצליחה לפתוח לבבות של אנשים שהיא בכלל לא הכירה, הם לא חייבים לה כלום, ובכל אופן הם שמחים לעזור לה.
לפעמים בתור הורים אנו ממש לא מאמינים שהילדים שלנו, המלאכים האלו עשו מעשה מסוים, התנהגו בצורה מסוימת, אנו מוכנים להעיד בבית דין שזה לא יכול להיות, אבל לאט לאט אנו נוכחים לדעת שאנו לא מכירים את כל החדרים באופי שלהם, לא עשינו ביקור בכל הנתיבים והשבילים, ישנם מקומות שאנו לא יודעים עליהם, ממילא אל לנו למהר ולהעיד. ויהי רצון שתמיד נראה רק את מעלות חברינו, והם רק יראו את המעלות שלנו.
אופי של אדם הוא מורכב, עלינו לזכור זאת, גם כשאנו אוהבים את מישהו וגם כשאנו כועסים עליו. אנחנו צריכים ללכת תמיד עם צרור מפתחות, כדי שנוכל לפתוח דלתות ללב, דלתות לאוצרות, דלתות לכלי רכב שיקחו אותנו הרחק מאד.
