משלוח חינם בקניה מעל 500 ש"ח

תקשורת עם עצמינו


תקשורת עם עצמינו

סעודה שלישית אתם הולכים כולכם לשוויגר. כך מקובל אצלכם, פעם בשבוע מתאספים כולם. את אורזת את הילדים, מתארגנת והולכת.

את נהנית מהטיול השבתי, יש לכם בערך עשרים דקות הליכה, צועדים ביחד בניחותא, מביטים אל עבר העוברים ושבים, ונהנים לראות את הילדים המשתובבים.

את מגיעה אל חמותך. כבר כמעט כולם שם. את מעיפה מבט אל עבר גיסתך – הדסה. היא לבושה בחצאית וחולצה, היא נראית נהדר. את יודעת שהיא לא מוציאה הרבה כסף על הבגדים שלה, אבל עליה גם סמרטוט של ספונג'ה יראה יוקרתי. כמובן שגם הפאה שלה טיפ טופ. היא לא הלכה לפאנית, את יודעת את זה, זו התספורת של הפיאה שכל כך מוצלחת, שכמעט ולא מתהפכת לה.

את מביטה אל עבר הילדים שלה, כולם לבושים נפלא. הבן עם חליפת המלח שלו, הבת עם השמלה המכווצת. מיד הם מתלבשים בסינור, הם לא מתנגדים כשהיא מלבישה להם את הסינור, זה מובן מאליו. היא יושבת לידם, ודואגת להאכיל אותם.

כולם נוטלים ידיים, אתם רגילים לשבת למשפחותיהם, כל אחד עם השבט שלו. להורים יש סלון ענק, יש שם מקום די בשפע, כל אחד מתמקם במקומו.

יש את הרעש וההמולה הרגילים, ואחר כך גיסתך – הדסה שואלת אותך מה היה עם החוג שרצית להירשם אליו. את מגמגמת משהו ואת לא עונה..

כן, את יודעת שרצית ללכת לחוג ולא הלכת, ככה זה תמיד אצלך, את מתכננת דברים ושום דבר לא יוצא מזה, וזו גיסתך רוצה ככה להעליב אותך לפני כולם, היא בטח מבינה שבסוף לא יצא מזה שום דבר, אז למה היא שואלת לפני כולם, כדי לעשות לך עגמת נפש ולהעליב אותך? את כמעט ולא מדברת בכל הארוחה, כבר נמאסו עליך כל ההתאספויות המשפחתיות האלו. למה את לא יכולה לשבת בבית שלך ולאכול? למה צריכים כולם להגיע? מה יש, אצלך במשפחה בכלל לא קיים כזה נוהג, כל שבוע כולם ביחד זה באמת יותר מדי.

אחר כך גיסה שניה שלך, מבקשת ממך קצת לזוז היא רוצה להכניס עוד כסא עבור הבן שלה, זהו דוחפים אותך, אין לך כבר בכלל מקום שם, את סתם מפריעה להם הם רואים אותך כמו קוץ, הרבה יותר טוב היה להם אם לא היית מגיעה, גם לך היה יותר טוב, אז מי צריך את זה?

במוצאי שבת מקובל שכולם עוזרים, את נכנסת עם פרצוף חמוץ לעשות כלים. גיסתך – הדסה, אומרת לך שהיא כבר תדיח את הכלים, נראה לה שהתינוק שלך צורח, ובטח הוא רוצה לאכול, אז כדאי שתלכי אליו. את מבינה שהיא פשוט רוצה להתפטר ממך, כמי שאומר בלי טובות אל תדיחי כלים לא צריכים אותך כאן, לכי לילדים שלך. את בין כה וכה שלימזלית והכלים ישארו מלוכלכים

את רומזת לבעלך שיבוא לפינה, את אומרת לו שאת רוצה כבר ללכת הביתה. כל הדרך את בקושי מדברת. הוא מנסה לברר בעדינות אם קרה משהו, את אומרת שלא קרה אלא קורה, קורה כל שבוע בשבוע. הוא לא מבין ואת מדברת אתו בשפה שהילדים לא יבינו, את לא רוצה שהם ידעו, אבל את מסבירה לו שנמאס לך מכל ההתכנסויות המשפחתיות האלה. שהן מיותרות ולא מוסיפות לאף אחד שום דבר. אולי הוא מרגיש שם טוב כי אילו ההורים שלו, אבל לך לא נוח שם, ופוגעים בך, ואת לא יודעת למה צריכים ללכת כל שבוע. שילך הוא בעצמו לשם ויאמר שבת שלום, וזהו, למה ככה להטריח את כולם. ואת מבטיחה לו שכולם ינשמו לרווחה אם לא תבואו, יהיה מקום בשפע לכולם, אף אחד לא יתגעגע אליכם שם.

בעלך נאנח, הוא לא אומר שום דבר, וכי מה יאמר, כל מה שיאמר רק יוסיף שמן למדורה. אם הוא ינסה להצדיק אותם את תכעסי, אם הוא יצדיק אותך אז הוא יקבע את העובדות, מה הוא יכול לעשות? אז הוא שותק והוא מקווה שעד לשבוע הבא תירגעי, ותסכימי להגיע והכל יבא על מקומו בשלום. את משכיבה את הילדים לישון עם פנים זעופות, ונכנסת לעשות את הכלים במטבח.

אף אחד לא נמצא אתך שם, ויש לך זמן להיות עם עצמך, את יכולה לתקשר עם האני האמיתי שלך, זה שנמצא פנימה פנימה, ותוך כדי שפשוף הסיר המלוכלך של החמין, לפתע את מקבלת הארה שמימית, לפתע את רואה שבשורש כל הענין נמצאת הקנאה. כן את פשוט מקנאה! את מקנאה בגיסתך.

את שכל היום עומלת לעשות דיאטה ועל כל קילו שאת יורדת את מוסיפה שלושה, לראות אותה שהשומן בורח ממנה, ובכלל לא נדבק אליה, פשוט מתסכל אותך. את גם מקנאה ביכולת שלה להלביש את הילדים טיפ טופ, ולכל הצרות לעשות את זה מבלי להוציא הרבה כסף. את מקנאה ביכולת האירגון שלה, ובכל פעם שאת רואה אותה נהיה לך רע על הלב. רגשות שליליים מציפים אותך. ואת הכל את רואה בשחור.

כאילו וברק מהשמים האיר לך והסביר לך את שורש הבעיה, אך כאשר את נוכחת שזו הבעיה, את מנסה לטשטש אותה, למצוא אלף ואחד צידוקים ולהראות לעצמך שזה לא כך, אבל האמת הפנימית זועקת אליך, רקב עצמות... קנאה!!!! הקנאה מוציאה אותך מהעולם! עם הקנאה שלך את עושה את המוות לבעלך, ולכל מי שנמצא בסביבתך!

אבל קשה לך! ואת לא יודעת איך לצאת מהסבך הזה.

אז ראשית איחולי שהגעת לשורש הבעיה, חצי הפתרון כבר בידך. זכרי שהכל ממנו, ואם אין אדם נוקף אצבע מבלי שיכריזו עליו, קל וחומר שאין אדם מוסיף קילו מבלי שהייתה על זה הכרזה כדת וכדין. הכל ממנו יתברך, הוא מחשב לכל אחד מה שטוב לו, ואילו ניסיונות הוא יעבור בחיים. לכל אחד הברכות שהוא קבל מלמעלה, ואף אחד לא לקח לשני שום דבר. הטוב של האחד לעולם אינו מגיע על חשבון השני, הדוורים מהשמים עושים את עבודתם נאמנה, וכל אחד מקבל בדיוק את המשלוח שמגיע לו.

יש לנו אבא טוב ורחום, שנותן לנו את הטוב ביותר עבורינו, והוא זה ששם לפנינו את הנסיונות, הכל מאהבה.

הדרך הטובה ביותר להתגבר על הקנאה היא האהבה. ואיך רוכשים האהבה, על ידי נתינה. חשבי איך את יכולה להטיב עם גיסתך, אילו דברים טובים את יכולה לעשות למענה? כאשר תיטיבי אתה, תגלי לפתע שאת אוהבת אותה, והאהבה הזו תעזור לך להתגבר על הקנאה!!! נסי לספור את הברכות שיש דווקא לך! ראי את הבעל הטוב שלך, ראי את ילדיך המוצלחים  והוכשרים, בודאי שיש לך ברכות שהם ייחודיות דווקא לך, תיהני אתם.

וזכרי, כאשר מקנאים, אז לא רק שלא מקבלים את מה שיש לשני אלא שהשם גם לוקח מאתנו את מה שהיה לנו. הקנאה הזו לא רק שהיא לא תביא לנו דברים טובים אלא היא תיקח מאתנו את מה שיש לנו, אז מה נרוויח מזה, הרי רק נצא מופסדים.

חשבי רק רגע, נאמר, שמחר גיסתך מוסיפה עוד עשרים קילו והילדים שלה נראים כמו שלפרים מוזנחים, מה זה כבר יעזור לך? איזה אושר יהיה לך מזה? איזה הטבה בחייך תראי מזה שלה יהיה רע?

נסי לפרגן, לשמוח עם השני, ולפתע תגלי שמחה גדולה בלב. העובדה שלא תלכו אל חמותך בשבת לא תרפא את נגע הקנאה, רק בידך לעקור אותו, ולעקור אותו מן השורש.


העיקר להכיר את עצמך טוב, שתהיה לך יכולת לתקשר עם עצמך, להבין את המניעים שלך, ואז כבר קצרה הדרך למציאת הפתרונים.

logo בניית אתרים