על צוואות וירושות חלק ב'

מדוע כל כך חשוב לכתוב צוואה?
הם מגיעים לשאול אותי, מדוע שנכתוב צוואה? הילדים שלנו טובים, מי שישאר אחרון הכל יהיה שלו, ואחר כך הילדים יתחלקו ביניהם, מדוע עלינו לרשום צוואה? זה לא יסבך את העניינים?
בדיוק להפך, הצוואה רק תעשה סדר. לא רק כאשר יש בעיות, וכאשר רוצים לנשל מישהו מהירושה צריכים צוואה, אלא גם כאשר לכאורה המצב נראה נורמטיבי לחלוטין צוואה יכולה להביא תועלת רבה.
נתאר לעצמנו זוג, שחיים יחדיו שנים ארוכות, היא עובדת, הוא עובד, הם צוברים ביחד נכסים. יש להם קופה משותפת. הם מחליטים ביחד על מה להוציא את הכספים וכמה לחסוך והיכן להשקיע.
והנה, עלה המוות בחלונם, אחד מהם הולך לעולם שכולו טוב, השני נשאר פה בעולם לאנחות. בנוסף לצער הנוראי על אובדן בן הזוג, נוסף לו צער נוסף - על פי החוק, בן הזוג יורש רק את חצי הרכוש של בן זוגו, ואילו את החצי השני יורשים הילדים. זאת אומרת שנשאר לו שלושת רבעי מהרכוש, ורבע הולך לילדים. (כי חצי מהרכוש שלו מלכתחילה, ועכשיו הוא מקבל חצי מהחצי של הבן זוג בנוסף). הכסף והרכוש שהוא עמל במשך חמישים שנה ביחד עם אישתו, ושהוא שלו, על פי חוק לא משנה אם הבעל נפטר או האשה הלכה לבית עולמה, הבראך בשני המקרים הוא זהה.
לפתע פתאום כל חסכונות הבנק, הדירה, הרכב, הכל כבר לא לגמרי שלו, זה גם של הילדים, והוא נזקק לבקש מהם טובה שיצהירו שהם מוותרים לו. הוא לא יכול למכור את הדירה שלו, בלי האישור שלהם, הוא לא יכול למכור את הרכב, הוא לא יכול להוציא את הכספים מחשבון הבנק, בכל דבר שותפים גם הילדים, והוא צריך את הטובות שלהם, כדי לקבל את כספו הוא!
במקרה הטוב, הוא רק עבר חוויה משפילה, במקרה הפחות טוב, הילדים מסרבים לחתום! כן, יש להם תירוצים, בדרך כלל זה בן הזוג שלהם שלא נאות, ולא פעם הסירוב עטוף בכל מיני תירוצים שונים ומשונים, בדחיות, בדרישות, אבל הצד השווה בין כולם, שההורה מוצא את עצמו נגזל מרכושו הוא.
כל זה כמובן היה נפתר אילו היו בני הזוג כותבים צוואות תקפות על פי דין ועל פי חוק, ובה היו דואגים שאת כל רכושם יקבל בן זוגם במקרה שהם יעזבו את העולם. ואז כל הבזיון הגדול הזה היה נמנע.
כאשר האשה נפטרת קודם, אז הבעיה היא רק מבחינה חוקית, כי על פי ההלכה בעל יורש את אשתו, וממילא, אם פונים לבית הדין, הוא יפסוק שעל פי הדין חייבים הילדים לוותר לאב. (היום עם ההתערבות המסיבית של בית המשפט בבתי הדין, זה לא תמיד כל כך פשוט). אבל אם הבעל נפטר קודם, ואין צוואה ראויה, הבעיה היא כפולה ומכופלת מכיוון שעל פי ההלכה, לאשה קשה יותר לרשת את כל הרכוש של בעלה, נכון שהיא מקבלת כתובה, ונכון שאי אפשר להוציא אותה מביתה, ונכון שדואגים לה למזונותיה, ונכון שתלוי כמה היא הרוויחה ואם זה מעבר למה שעלו מזונותיה, ונכון שאם היא ירשה את הנכסים או שהביאה אותם אתה, אבל כל זה לא פשוט כלל ועיקר והיא יכולה להמצא את עצמה מוציאה כספים גדולים לטוענים רבניים שיוכיחו לבית הדין מדוע הבנים לא ירשו אלא היא היורשת. (נכון שהיום בתי הדין חלשים יותר בגלל החוק, ועם כל זה הדבר משפיל וקשה מאד, מה גם שישנם בנים צדיקים גדולים שמרגישים שמגיע להם הכסף ואסור לוותר לאמא, כי הם בעלי חוב, וכיצד הם יכולים לוותר על הכספים במקום לשלם לשונים שלהם.
וזה לא תאורתי, כתבתי על זה פעם בעתון, בני למד באותה עת בפונביז’ ונגש אליו אברך וטען לפניו עד כמה אמו טועה, וכיצד אסור לבנים לוותר, ולא נחה דעתו עד שכתב לי מכתב עם כל דברי חוכמתו, וטען שגם אם את כל הכסף האם הרוויחה זה שייך לבנים! (נוסף לכל גם עם הארץ בהלכה, ורק שומע באוזן שהכל מגיע לו!) והשבתי לו שבגלל צדיקים כמותו חייבים לכתוב צוואה, ולזה בדיוק היו מכוונים דברי.
כן, עם בנים כאלו לא פעם האשה מאבדת את הרכוש שלה! אז אותה אשה שבמשך עשרות שנים עבדה ועמלה, ופרנסה ולפתע היא מוצאת את עצמה מנושלת מכל הרכוש שלה, מכל קופות החסכון... הכל לא שלה, הכל שייך לבנים. ואם במקרה הטוב היא תרצה להציל את מה שניתן להציל על פי חוק, שכן כפי שהוסבר לעיל על פי חוק מגיע לה שלושת רבעי אבל אז יטענו לפניה שהיא גזלנית על פי ההלכה שקובעת שהרכוש שייך לבנים! טענתם שהחוק בעצם גוזל מהבנים ונתן לאם את המגיע להם על פי ההלכה והיא תכנס לחד גדיא לא פשוט בכלל.
וכך, נוסף לכל השבר שלה, מוצאת את עצמה האלמנה נצרכת לטובת הילדים שלה, שיוותרו לה על כספה היא, כסף שהיא הרוויחה ואם הם טובים ונפלאים, הם יעשו טובה ויוותרו לה על הרכוש ואם הם פחות טובים אזי.... (מתי מעשה ידיה שייכים לאשה ולא לבעל, וממילא הם שלה מלכתחילה, זה הוא דיון אחר, ואשאיר זאת לתלמיד חכם לכתוב על כך), כל הסאגה האיומה הזו יכולה היתה להימנע על ידי צוואה שכתובה כדת וכדין, ונותנת לאשה את כל רכוש הבעל במקרה והוא נפטר.