חזקת התא המשפחתי 3
16/06/21
אני חייבת שוב לחזור על ההתראה, זהירות! לא ללמוד הלכה למעשה מתוך הדוגמאות שאני מביאה, מהסיבה הפשוטה שהרבה מהן כבר לא רלוונטיות היום! החלטות בית המשפט העליון התהפכו, מה שהחליטו במקרים אלו לא רלוונטיים לחוק היום, אבל כדי להבין את העניין צריכים לדעת מה היו ההחלטות הקודמות, ומה בדיוק התהפך. אני חושבת שזה גם מעניין לשמוע את ההחלטות ומה שעמד מאחוריהם.
עוד הערה חשובה, בכל הנוגע להסכמי ממון, אי אפשר סתם ‘לפברק’ הסכם ממון, צריכים לאשר אותו, וגם על כך נדבר בעזרת השם באחד המאמרים. נדבר היום על אן מרי עברי, שההחלטה בעניינה נתנה בשנת 1999. יש לשים לב, החלטת בית המשפט כאן היא טרם ‘המהפכה’ בשנת 2014 שבה בוטל הפטור של 49(ב)1, היינו פטור במכירת דירה גם למרובי דירות בכל 4 שנים.
וזה סיפור המעשה:
אן-מרי עברי, ובעלה, דוד עברי, כל אחד בנפרד, החזיקו ב”דירת מגורים”, במשך שנים. קודם לנישואיהם, כרתו אן מרי ובעלה דוד, הסכם יחסי ממון. בין היתר קבע ההסכם כי מוסכם בין הצדדים כי תשמר הפרדה מוחלטת בין רכוש הצדדים. היינו גם לאחר החתונה לא יהיה ‘ערבוב’ של הנכסים אלא כל אחד מבני הזוג יהיה בעלים בלעדי על רכושו ועל פירותיו.
בבעלות אן-מרי הייתה בסך הכל דירה אחת מלפני הנשואין, ונקבע בהסכם שהיא תשאר בבעלותה הבלעדית, ואילו הבעל דוד היה אמיד ובבעלותו היו מגרשים, חנויות, בתים ומשרדים והרבה כסף, ונקבע שכל אלו יישארו בבעלותו.
בשנת - 1996 לאחר שכבר התחתנו, מכר דוד את דירתו שמלפני החתונה, וקבל עליה פטור.
שנה לאחר מכן א- מרי מכרה את דירתה ובקשה גם היא פטור עליה, את אותו פטור נפלא של מכירת דירה פעם בארבע שנים שעדיין לא בוטל, אך רשות המיסים התנגדה ואמרה שאין היא יכולה לקבל את הפטור ממס שבח היות ובעלה מכר דירה רק שנה קודם לכן. (החלטה זו הייתה בכמה בערכאות, השגה, ערר, ערעור ולבסוף הגיעה לבית המשפט העליון. יש לציין שלא כל החלטה של רשות המיסים יכולה להגיע לבית המשפט העליון, שכן זו כבר ערכאה שלישית, ורק מקרים מיוחדים אכן מגיעים לשם, אותם מקרים שיש בה ‘פיקנטיות’ ועובדות שאין עליהם תקדימים.)
יש לשים לב, ששתי הדירות נמכרו לאחר שהזוג כבר היה נשוי והיה להם הסכם ממון כתוב וחתום כדת. הרשות טענה, על חזקת התא המשפחתי, והפטור נתן לתא המשפחתי בכללותו ולא על יחידים בתא המשפחתי, היינו הרשות נמקה שלמרות שיש הסכם ממון בין הצדדים שמפריד את הבעלות על הנכסים, הרי אין בכך כדי לתת לתא המשפחתי כולו יותר מאשר הפטורים המגיעים להם על פי חוק, ומכיון שהחוק נתן לתא המשפחתי פטור פעם בארבע שנים, אין התא המשפחתי יכול להשתמש בפטור זה פעמיים בתוך הארבע שנים. ההסדרים המשפטיים בין בני הזוג לא מעניינים את הרשות, והם מתייחסים רק להגדרות שבחוק, משכך, אן מרי ובעלה דוד הם התא המשפחתי, ומשזכה התא המשפחתי בפטור, ולא חלפו 4 שנים מאז קבלת הפטור לא יכול לקבל פטור נוסף.
להבדיל מפלם השאלה כאן היא על מס שבח ולא מס רכישה, ועל מכירות שנעשו לאחר הנשואין ולא על דירה שאחד מבני הזוג מכר לפני שהתחתן. היינו השימוש בפטור היה לאחר הנישואין, ולא פטור שהשתמשו בו לפני הנישואין.
בית המשפט החליט שלא לאשר את הפטור! ‘יפה’ לשמוע את הנימוק של בית המשפט, לא החוק נר לרגליו, לא ציפיות הצדדים, אלא הוא בא ל’הגן’ על האשה החלשה. כאן עשה בית משפט ממש אקרובטיקה מדהימה. נכון – יש הסכם ממון, נכון – הוא נכתב ונחתם כדת וכדין, אממה? מדוע האשה הסכימה לחתום על הסכם שכזה שבעצם ימנע ממנה להנות מעושרו של בעלה? בוודאי עשתה זאת כי הם היו מעוניינים להנות מפטור על מכירת שתי הדירות. משכך, אם בית המשפט יכיר בהסכם ממון לצורך קבלת הפטור, הדבר יגרום להרבה נשים חלשות ומסכנות לחתום על הסכמי ממון שבעצם מקפחים אותן וגורמים להן נזק, מדירות אותן מהנכסים של בעליהן, ולכן לא נתיר להם לקבל את שני הפטורים, ששניהם יפסידו. (שימו לב! בעצם למי שנגרם נזק היה למרי אן שהרי דירתה היא זו שנמכרה, וכנראה מהתמורה לדירה היה עליה לשלם את מס השבח, אבל יהא תשלומה כפרה על כל הטוב שיהיה לנשים אחרות. מעניין גם שחוק יחסי ממון, שחלק גם בלי הסכם ממון קובע במפורש שנכסים שצדדים הביאו מלפני החתונה יישארו בבעלותם אחרי החתונה, ואיך זה משתלב עם ההחלטה של בית משפט. נו... באמת... מה שהמחוקק לא מבין ואין לו רגישות, ישלימו זאת השופטים!)בנוסף, בית המשפט קבע שאם יאשרו את הפטור יהיה בכך לתת לגיטימיות ל’קומבינות’ שבני זוג יעשו רק כדי להיפטר מהמס, ולכן אין לעודד התנהלות זו. (להרגע! גם החלטה זו התהפכה, צריכים להאזר בסבלנות כדי לשמוע את ההיסטוריה של המקרים כדי לדעת היכן אנו אוחזים היום)
בית המשפט קבע שבאם באמת אכן בני הזוג ירצו למכור את דירותיהם כדי לקנות דירה שלישית, יש לכך פתרון חוקי אחר והוא בסעיף 49(ה) שמאפשר תחת תנאים מסוימים למכור שתי דירות קטנות כדי לקנות דירה שלישית. מי שמכיר את הסעיף יודע עד כמה הוא מסובך והוא גם ניתן למימוש רק פעם אחת בחיים.
החלטה זו הביאה ל’קבורה’ את האופנה של הסכמי ממון באותו זמן בכל הנוגע למס שבח של דירות שנמכרו לאחר הנשואין.
וההדגש הוא:
1. מס שבח
2. דירות שנמכרו לאחר הנשואין – היינו כל בן זוג מוכר את הדירה ששיכת לו על פי הסכם הממון לאחר הנשואין.
העם בישראל נכנס לדכאון עמוק לאחר החלטה זו, ועורכי דין בעיקר יצאו נפסדים מכך שפחתו הלקוחות שבאו לחתום על הסכמי ממון.