הדין הפלילי חלק ב'
24/03/21
הדין הפלילי הוא כאשר אדם עבר על החוק, מוגשת תלונה למשטרה, הפרקליטות מחליטה להגיש בגינה תביעה לבית המשפט ואז התביעה היא מדינה ישראל נגד ראובן שמעון. לוי שהוא קורבן העבירה בכלל אינו חלק מאותה תביעה, ואין היא מונעת ממנו להגיש תביעה אזרחית, להפך, היא מקילה עליו להגיש את התביעה האזרחית.
אם בתביעה האזרחית אמרנו שנטל ההוכחה הוא 51%, הרי בתביעה פלילית כדי להרשיע בן אדם צריכים שהתביעה תוכיח את העבירה מעבר לכל ספק סביר – שזה 97%! אי אפשר להרשיע בן אדם אם התביעה לא הוכיחה כמעט לחלוטין את העבירה.
לכן אם בן אדם הורשע בדין הפלילי, קורבן העבירה יכול לאחר מכן לתבוע בדין האזרחי והוא לא יצטרך להוכיח מאומה, כי יסתמכו על ההרשעה הפלילית.
הקונוטציה הראשונית שעולה בנו כאשר אנו שומעים 'פלילי' היא שאלינו זה ממש ממש לא שייך, מה לנו ולסדר דין פלילי, מה זה צריך לעניין אותנו, רק פושעים ועבריינים צריכים להתעניין בנושא הזה.
אך המציאות היא, שהנושא הזה שייך או יכול להיות שייך לכל אחד מאתנו, גם אם נהיה מהוגנים ככל שנהיה. לא להאמין כמה פעמים בחיים שלנו אנו נתקלים בתופעות, שלפעמים הן לגמרי לא נעימות, ואילו היינו מודעים לזכויות שלנו, הרי דברים יכולים היו להעשות אחרת. לא פעם אנו מוצאים את עצמנו חסרי אונים מול הרשויות (לא צריכים להיות פושעים מועדים - מספיק שקבלנו דו"ח חניה – או שסגרנו מרפסת ללא רשיון), ואילו ידענו את הנישות בחוק שיכולות לעזור לנו הרי התוצאות היו שונות בתכלית, וידיעת החוק יכולה לחסוך לנו גם כסף וגם עגמת נפש.
מה ההבדל בין הדין הפלילי לסדר הדין הפלילי?
הדין הפלילי עוסק בדין המהותי, היינו, מהי עבירה על החוק – דבר שאסור לעשות, ומה אינו עבירה. לעומת הדין המהותי, הרי סדר הדין הפלילי עוסק בפרוצדורה. המשפט הפלילי הוא ה"מה" וסדר הדין הפלילי הוא ה"איך". סדר הדין הפלילי בעצם בא לאפשר את מימוש המשפט הפלילי.
סדר הדין הפלילי הוא סדר הדין הנלווה למשפט הפלילי. לכאורה, נראית לנו הפרוצדורה כדבר שולי וקל ערך, אנו חושבים מה זה כל כך משנה אם נציג את הדברים בצורה זו או אחרת, אך המציאות מוכיחה שהפרוצדורה היא כל כך מהותית שלא פעם על פיה יפול או יקום דבר.
אדם יכול למצוא את עצמו מבלה שנים ארוכות במאסר, ואדם אחר שעבר את אותה עבירה ימצא את עצמו מזוכה במשפט, וכל זאת לא פעם רק תודות ליכולת של עורך הדין שלו לתמרן את כללי הפרוצדורה כך שיהפכו את הקערה על פיה, ויגרמו ללקוח שלו, על אף שלכאורה הוכחה אשמתו, לצאת לחופשי. הפעלולים שאפשר לעשות עם הפרוצדורה הם פשוט מדהימים, וכן, הם יכולים לבא לידי שימוש גם כאשר סגרנו מרפסת ללא רישיון!
ועכשיו קצת היסטוריה משפטית.
בשנת 1992 קרתה בארץ 'המהפכה החוקתית', וחוקקו חוקי היסוד ביניהם חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. חוק זה השפיע מאד על כלל החוקים ועל פרשנותם, והשפעתו ניכרת ביותר בדין הפלילי.
מילה קצרה על שני חוקי היסוד. במשך שנים ניסה השמאל להעביר בכנסת 'חוקה', היינו, חוקי יסוד שכל חוק שיחקק יצטרך לעבור במסננת של אותה חוקה. החכ"ים החרדים התנגדו בכל תוקף. מבחינה מהותית יש לנו חוקה, תורת ישראל היא החוקה של עם ישראל. מבחינה פרקטית הם ידעו שרק צרות צרורות יהיו לנו מחוקה, לדוגמא, תורת ישראל אינה בנויה על שוויון, לא בין המינים ולא בין השבטים. העדפת שנתנות לכהנים בוודאי לא יעמדו בדרישות של חוקה!
בשנת 1992, אשר לכולנו המבוגרים יותר זכור אותו פסח, שאז התבשל 'התרגיל המריח' שהביא להתפטרות הממשלה והליכה לבחירות סוערות.
בדיוק את הנישה הזו, ניצל אהוד ברק, שעשה יד אחת עם חבר הכנסת לין, כדי לעשות מחטף בכנסת ולהעביר את שני חוקי היסוד מתחת לאפם של הנציגים החרדים, כאשר הוא מבטיח שלא יעביר את החוקים בקריאה שניה ושלישית מבלי לקבל את אישור החרדים, הוא שיטה בהם, שיקר אותם במצח נחושה ובגאווה והעביר את החוקים הללו ברוב מגוכך האחד עם 19 חברי כנסת והשני עם 23 חברי כנסת. הזעקה היא עד השמים, הכיצד שחוק שעבר עם 19 חברי כנסת אפשר לבטלו רק ברוב מיוחס גדול? זו אחת ההונאות העצומות של בית המשפט שעשה יד אחת עם חברי כנסת שמאלנים וכמה ימניים, כמו בני בגין, אהוד אולמרד, דן מרידור ואוריאל לין, אשר סובבו בכחש את חברי הכנסת והציבור כולו והעבירו חוקים במחשכים מבלי שהם מיידעים מראש את הציבור או את שולחיו לאן יובלו כל הרשויות במדינה בעקבות אותם חוקים.
מה ההשפעה החוקים הללו על הדין הפלילי. כדי להבין במה המדובר יש לעשות השוואה של החלטות של בתי משפט לפני החוק ואחרי החוק.
נחזור אחורנית לימי קום המדינה. הערעור הפלילי הראשון במדינת ישראל היה ע"פ 1/48 סילבסטר נ' מדינת ישראל, הייתה שם התייחסות לסדר הדין הפלילי, היינו לפרוצדורה, ושם קבע השופט זמורה: 'הדיון הפלילי לא צריך לקבל צורת משחק שח, תפקיד הדיון הפלילי להוציא לאור את המשפט.' עד כאן דברי השופט, אשר מלמדים על הלך הרוח עם קום המדינה, כלומר - לא צריך להקפיד על כללי המשחק – גם אם שוטר לא פעל בדיוק לפי הנוהל, גם אם הוא הכה את האסיר, הרעיב אותו, איים עליו, וכך קבל הודיה, זה היה בסדר, כי האמינו שבסופו של דבר המטרה המרכזית של המשפט היא להוציא לאור את האמת, והמטרה מקדשת את האמצעים ולכן צריך להתייחס לכל הכללים ככפופים למטרה זו.
משך כל השנים במדינת ישראל - חקר האמת נחשב כמטרה העיקרית של סדר הדין הפלילי – ליצור כללים שיאפשרו לבית המשפט לדעת בדיוק את העובדות המקימות את האשמה. החוקרים והפרקליטות רצו להגיע אל האמת, וכל הדרכים היו כשרות (כמעט) כדי להשיג את המטרה הזו.
אבל הדברים התהפכו כמעט במאה שמונים מעלות. לאחר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
מלבד ההשפעה העצומה של אותם חוקים על החקיקה הציבורית, היו להם גם השפעה על הדין הפלילי, על מעמדו של כל יחיד בבית המשפט. לפתע מלבד הרצון להגיע לחקר האמת, היו עוד כמה מטרות שבית המשפט החליט שצריכים לקחת בחשבון, האמת כבודה במקומו מונח אבל לא ניתן למטרה זה לרמוס את כל המטרות האחרות, וגם למטרות האחרות יש מקום בבית המשפט, ואם קמה סתירה בין המטרות השונות, לא תמיד ביקוש האמת הוא שינצח, ובהחלט יאפשרו לאדם שהוכחה אשמתו מעבר לכל ספק, והוא הודה בעבירה שעשה, ואפילו ראו השוטרים את מעשה העבירה כאשר נעשה במו עיניהם, עדיין הוא יכול לצאת זכאי בדין, וזאת כדי לקדם מטרות נוספות שלדעתם חשובות יותר.
השאלה הפילוספית הגדולה, מה עדיף שמאה רוצחים יסתובבו חופשי, כי לא הרשיעו אותם בגלל סיבות של פרוצדורה משפטית, או שאדם אחד חף משפע ישב במאסר עולם על חטא שלא עשה היא שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית.
ברוח החוק הגיע הפרשה הנדונה בתיק ע"פ 5121/98ב, טור' (מיל') רפאל יששכרוב נגד התובע הצבאי הראשי כאשר החלטה זו, ביחד עם חוק יסוד כבוד האדם איפשרו שינויים מפליגים בסדר הדין האזרחי, שינויים שבעצם מזעזעים את כל המערכת, לטובת הנאשמים, ושינויים אלו יכולים להשפיע על כל אחד ואחד מאתנו, גם אם אנו אזרחים שוחרי חוק.
בפעם הבאה אדבר על העובדות שבאותה פרשה, אבל כבר עכשיו אני רוצה לתת קדימון ולומר שמה שהיה שם זה שעל אף שהנאשם הודה באשמה, ועל אף שלא היה ספק שההודיה נתנה ברצון ולא נפל פגם בעצם ההודיה, ולמרות שהחוקרים ראו בעיניהם את הראיות של העבירה, הצליח עורך הדין ללהט (מלשון להטוטים), ולהוציא את הנאשם זכאי, וכל זאת בגלל שמצא פגם בהתנהלות הפרקליטות בכל הנוגע לסדר הדין, ולכן למרות שמהותית לא היה ספק שהנאשם עבר את העבירה הוא זוכה.
אני הצלחתי לעשות שימוש באותו פסק דין ללקוח שהודה בבניה לא חוקית, ולבטל את ההודיה שלו, ידיעת הפרשה על בוריה היא חובה על כל אזרח, שלא בטוח שלא יעשה בה שימוש באיזה עיקול שיהיה עליו להיפגש עם הרשויות.
מהי אותה החלטה דרמטית נדון עליה בפעם הבאה.
