מאמרים בסוגיות משפטיות מאת מנוחה בקרמן, עו"ד ונוטריון

הנכתב בכתבות אינו במקום ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו, והוא נועד כדי לעורר בלבד, ועבור מי שהעניין אקטואלי יש להתייעץ באופן פרטני. 

מנוחה בקרמן הינה עורכת דין המתמחה במשפט אזרחי – מיסוי מקרקעין, חוזים, נדל"ן, משפחה, ירושות, צוואות, קבוצות רכישה, תמא 38, דיני עבודה, תעבורה וייצוג בבתי דין ובבתי משפט. מטפלת בתיקים בכל הארץ. 


חיפוש :

לחסוך לכם פגישת ייעוץ

זו הפעם הראשונה שאני קוראת על סוג של מיזם כזה. מלבד המאמר שקראתי בעתון אין לי שום מידע נוסף על העניין, ולכן דעתי מסתמכת אך ורק על מה שקראתי וגם יתכן ובגלל דלות שכלי לא הצלחתי לרדת היטב לעומקם של הפרטים. ושוב זה דעתי, אפשר להסכים אתה ואפשר שלא להסכים, אבל לכל הרבים שהיו מעוניינים לשמוע את הדעה הזו, הנה היא לפניכם. קודם כל בקליפת אגוז. ההצעה באה ממקום של עזרה להורים שיצליחו לחתן את ילדיהם. יהיה יזם, שיקנה דירות בשווי של בערך 800,000 ₪, הוא ישכיר זאת לזוגות צעירים בסכום של 3,000 ₪ לחודש, למשך 30 שנה, בתום התקופה, הדירה תהיה של הזוג הצעיר. המעלות, אין הון עצמי, וסכום השכירות הינו בר השגה. את כל המעלות והחסרונות שכתבו בעתון לא אחזור עליהם, מי שמעוניין שיקרא עליהם שם, אתן רק זוויות שלא נאמרו. צד מיסויי – מצד רשות המיסים כל השכרה – חכירה של למעלה מ 25 שנה נחשבת לכזו החייבת במיסוי בדיוק כמו דירה שקונים אותה, והתקופה כוללת גם את כל האופציות הכללות בו, היינו מי ששוכר דירה כזו, ברשות המיסים רואים אותו כבעל דירה לכל דבר ועניין על כל המשתמע ממנו, לרבות אם חייבים במס רכישה או המוכר שחייב במס שבח, או לחילופין במס הכנסה או לאבד זכויות של חסר דיור. מהצד התכנוני – כל הדיור הציבורי, ללא יוצא מן הכלל כשל, הפך למעברה מהר מאד! בניית מאות דירות שכולם להשכרה, ותחזוקה היא על היזם, יראו בהתאם, כך בדיוק נוסדו המעברות בארץ וזו אחת הסבות שהמדינה כבר לא בונה דיור ציבורי במסות שכאלו. רק מתארת לעצמי כיצד יראה המתחם הזה עשר שנה לאחר בנייתו (כדי להמחיש, כנסו לכל בית משותף בבני ברק, ראו כיצד נראה חדר המדרגות לעומת הטיפול של הדירה בפנים! זה יתן לכם אינדיקציה קטנה של מה שיקרה במיזמים הללו, איך יראו מקומות שאינם שייכים לדיירים)
אבל עיקר הקץ' הוא שכל ההטבה הזו היא חד פעמים, ולאחר מכן העולם חוזר למקום שהתחיל ממנו אבל מנקודת זינוק הרבה יותר גרועה.
אדם נכנס למיזם, גר שם עשר שנים, רוצה לצאת משם, מה האופציה שלו? על פי העתון שיביא מישהו במקומו שימשיך את ההסדר. נפלא! הראשון שלם כבר עשר שנים שזה סכום של 360,000 ₪ הוא ידרוש זאת מהשוכר השני, אז חזרנו להון העצמי, ועוד יותר מכך אם יעלה ערך הדירות השוכר הראשון ידרוש גם את ההפרש של עליית המחירים.
מנין ישלם השוכר השני? יקח משכנתא? מי בדיוק יתן משכנתא על מיזם שכזה, כאשר הדייר הוא בכלל לא הבעלים של הדירה? ואם הוא כבר לוקח משכנתא  אז מה יש לו מכל המיזם הזה? הרי כל הרעיון מתנפץ אם הדייר רוצה לצאת כעבור מספר שנים!
אז גם אילו הרעיון היה טוב מהבחינות האחרות, הרי הבעיה הזו סותמת לגמרי את הגולל, כי מה עשינו? אפשרנו לדור הראשון לגור ללא הון עצמי, אבל ברגע שהם רוצים להחליף דירה, מי שבא במקומם יש לו חיוב לתשלום הון עצמי גדול מאד, ועם קושי הרבה יותר לקבל משכנתא.
הרחבת הדירה – שוב על פי הרעיון היזם הוא זה שירחיב. ראיתם פעם שני שכנים שמסכימים בינהם על צורת ההרחבה? כאן היזם הוא שיחליט עבור כל מאות המשפחות בדיוק איך לשפץ ומה לשפץ, וברוך השם עם ישראל חי, ובהרבה מקרים מרחיב גם בלי רשיונות והיתרים, ומה יקרה בדיוק אז? ודווקא במתחמים כאלו זה יקרה הרבה יותר, כי כדי להזיז פיל ענק שכזה כדי להשקיע מכספו ולארגן הרחבה של הדירות יהיה הרבה יותר קשה ואנשים יעדיפו את הדרך הקלה של שיטת 'מצליח' קודם בונים ואחר כך דואגים.
וכי יעלה על הדעת שזוג יגור בדירה  קטנטנה שכזו במשך 30 שנים? הרעיון של המיזם נוגד את כל הרציונאל העומד מאחורי הפטורים של דירות והם כדי לאפשר לאנשים לעבור ממקום אחד לשני בקלות.
לא רוצה להשמע פסימית, האם יכולים להיות רעיונות כיצד לעזור עם הדיור? בהחלט! אומר אחד משלי בפעם הבאה, ובהחלט יכולים להיות להרבה אנשים רעיונות טובים, וגם העתון נתן כל מיני רעיונות, הענין שצריכים לבדוק אותם היטב מכל האופנים שלהם.
טואול בניית אתרים