דמי תווך, קומבינות ונוכליות

הכתבות האחרונות על הנוכלויות בתיווך עוררו הדים רבים, ואני מוסרת יישר כוח גדול לרבנים, דיינים, ותלמידי חכמים חשובים אשר טרחו והתקשרו ובקשו לעזור לאותו אחד שנפל קורבן.

עד כמה שהכתבה הקודמת קוממה, לדעתי מה שאספר הפעם הוא קשה עוד יותר. מדובר על תיווך, אבל לא במובן הפשוט שלו, והוא הפיל בפח עשרות אנשים בבת אחת.

במה המדובר? לצערינו, קבלנים לא פעם פושטים את הרגל,  והדיירים התמימים מוצאים עצמם ללא הדירה וללא הכספים המגיעים ממנה. העניין מגיע לבית המשפט, וכדבר שבשגרה בית המשפט ממנה כונס נכסים.

מה בעצם התפקיד של כונס הנכסים? התפקיד שלו הוא מגוון. מצד אחד הוא היד הארוכה של בית המשפט, הרי כבוד השופט לא מתכנן להיכנס לכל פרט ולהכריע בין כל נושה וכל חייב, וזהו תפקידו של כונס הנכסים, להיכנס בנעליו של בית המשפט, ולהשתדל לעשות את הדברים בצורה נכונה וטובה.

אגב, מי שלא מרוצה ממעשיו של כונס הנכסים יכול לפנות ישירות לבית המשפט, זו אפילו לא הגשת תביעה, אלא בקשה אל בית המשפט כדי שיבדוק מעשה כזה או אחר של כונס הנכסים, ויחליט אם לאשר או לא לאשר את החלטת כונס הנכסים.

כונס הנכסים צריך גם לשמור על הזכויות של כלל הנושים, היינו, הדיירים הם לא הנושים היחידים, מה קורה עם החברה שבנתה, הקבלן? מה קורה עם עורכי הדין שלא שלמו להם שכ"ט? עם המתווכים? עם ספקי החומרים? כונס הנכסים אמור לעשות סדר על פי החוק, מי מקבל וכמה, מתוך מה שנשאר מהכספים.

כי גם קבלן שפשט את הרגל (הביטוי הנכון הוא לא פשיטת רגל, כי רק אדם פרטי פושט רגל, ואילו חברה מגיעה לחדלות פרעון, אני  משתמשת בביטוי שנפוץ יותר כדי שהדברים יהיו ברורים), אין הפירוש שכלל אין לו כספים, אלא שהכספים שנשארו לחברה אין בהם כדי לכסות על כל חובותיה, ועתה צריכים להחליט כיצד יחלקו את הכספים הללו, למי יש דין קדימה, מיהו נושה מובטח ומי אינו נושה מובטח. (כיצד להיות נושה מבוטח ודין הקדימה בין הנושים, נקדיש לכך כתבה נפרדת), בכל אופן כונס הנכסים תפקידו לנהל את הכספים שנשארו, לראות אם אפשר לגייס עוד כספים מנכסים שיש לחברה ולאחר מכן לחלק אותם בצורה צודקת בין הנושים אותים, אולי אותה חברה יש לה נכסים נוספים שאפשר לממש אותם?

כונס הנכסים בדרך כלל עומד בקשר עם הדיירים, לפחות עם נציגים שלהם, כדי לנסות להגיע לפשרה שתהיה מקובלת עליהם.

ועכשיו אנחנו מגיעים לעצם העניין שכל כך מקומם. לא פעם נשארות דירות במלאי, היינו דירות שהקבלן לא מכר אותם עדיין, ובעצם, אם הן תמכרנה, הכסף שלהם יכנס לקופה הכללית ואפשר יהיה לשלם לשאר הנושים מן הכסף הזה.

בעקרון הכונס אמור להוציא את הדירות הללו למכירה במכרז, ולהשיג עליהם את מרב הכספים כדי שיהיה מה שיותר כסף בקופה הכללית ואפשר יהיה לחלק אותם בין כל הנושים, או לחילופין להשתמש בהם כדי לסיים את הבניה של הדירות של הדיירים אשר לא הסתיימו עקב חדלות הפרעון של החברה.

אבל במקרה שאני אישית נתקלתי בו, הדברים נעשו בצורה אחרת לחלוטין. כונס הנכסים, באישור בית המשפט, מנה את הדיירים שהם אלו שימכרו את דירות המלאי, תוך בטחון מלא שבעצם האינטרס של הדיירים הוא למכור את הדירות בכמה שיותר כסף, וכך קופת המלאי תתמלא ואפשר יהיה לפצות את אלו שנפגעו מחדלות הפרעון. הדיירים מינו  מי שייצג אותם, וכאן נעשו קומבינות שהשערות נסמרות! נתנו לחתול לשמור על השמנת, ובמקום למכור את הדירות במחיר מקסימום, אותו אחד מכר אותם במחיר נמוך יותר ממחיר השוק, ללא כל מכרז, אבל הוא דורש מהקונים הפוטנציאליים שישלמו לו בצד כסף נוסף של כמה עשרות אלפי שקלים על כל דירה, והוא איים שאם הם לא יעשו זאת, אזי הוא יעלה את מחיר הדירות פי כמה וכמה, שהרי הוא מכר אותם מתחת למחיר השוק. הקונים שידעו שבעצם הדירה שווה יותר כסף, מעדיפים לשלם את דמי 'הלא יחרץ' לאותו אחד שכביכול מייצג את הדיירים, וכך הקופה של כלל הנושים יצאה נפסדת במאות אלפי שקלים. ההפסד שלהם הוא גם כי הדירות לא נמכרו במלא ערכן, וגם שכסף ששולם למאכער בשחור לא נכנס לקופה. אבל אותו אחד לא הסתפק בכל אותם רווחים מפוקפקים שהפיק על חשבון הרוכשים האומללים, , אלא להחליט להרוויח פעמיים, מכיוון שהוא הוריד את מחיר הדירות, הוא החליט בעצמו לרכוש כמה מהם, ועל ידי איש קש, שלא ידעו שידו במעל, הוא קנה עבורו חמש דירות! וכך הרווח שלו היה כפול ומכופל!

כאשר שאלתי מורה הוראה מי הוא בעצם הנגנב כאן? האם הקונים שנאלצו לשלם למאכער, או כלל הנושים, התשובה שלו הייתה שבוודאי נעשה כאן מעשה נבלה, אך מיהו התובע תלוי מאד בנסיבות של כל מקרה, והאם כבר שלמו את הכסף אם לאו.

לכן, אם אתם בסיטואציה שכזו, צריכים קודם כל לזכור את הכלל שגבאות היא תמיד בשניים, אף פעם שלא יהיה מצב שרק אחד אחראי על כל הכספים, ושנית להיות תמיד עם היד על הדופק. דרך נוספת היא למנות 'משגיח' על אותה ממונה שתפקידו לבדוק שהכל יתנהל כשורה. ובעיקר צריכים לדאוג שמי שעוסק בצרכי ציבור יהיה אדם עם אמונה, שאפשר לסמוך עליו.